במותו ציווה רבין רק לנו

במותו, ציווה עלינו יצחק רבין את השלום, אשר בזכותו נרצחו מאות ישראלים, ונפגעו אלפים. כל ילד יודע כי שלושת כדוריו של יגאל עמיר לא רצחו רק את ראש הממשלה, אלא רצחו את התהליך המדיני. אילולא הרצח, ודאי היינו יושבים לנגב חומוס ברמאללה, בתנאי שניצלנו משני אוטובוסים שהתפוצצו במרכז העיר, ומפיגוע התאבדות במסעדה.

במותו, ציווה עלינו יצחק רבין את הדמוקרטיה, שבשמה, ובשם חופש הביטוי, אין לחלוק על דרכו של רבין ועל השלכותיה. בשם אותה דמוקרטיה, נמנעו במשך שנים דתיים ואנשי ימין להשמיע את דעותיהם, שמא יצטיירו כתומכים ברצח. ובשם הדמוקרטיה, נערך פולחן אישיות לראש ממשלה שהיה שנוי במחלוקת בכל האמור לדרכו ולדרכיו. זוהי אותה דמוקרטיה שהניעה לא מעט אנשים ממחנהו של רבין לאיים בנטישת הארץ משום שתוצאות הבחירות לא היו לרוחם.

במותו, ציווה עלינו יצחק רבין את האחדות, כלומר את ההתאוששות מן השבר האיום שפקד את החברה הישראלית, וכן את נידוים של מצביעי הימין מלב הקונצנזוס הישראלי, למרות היותם רוב הציבור. יתרה מכך, בשמה של האחדות, מתקיימים שניים ולפעמים אף שלושה טקסים לציון הירצחו של ראש הממשלה לשעבר. בטקסים אלה אין "שמאל" ואין "ימין", אלא רק כאב על מנהיג אהוב שנרצח. אבל בטקסים אלה יש תמיד אישיות אחת מסויימת שהיא בלתי רצויה - בנימין נתניהו, בין אם כראש הממשלה, כנציג האופוזיציה או כאדם פרטי. אל דאגה, מר נתניהו, אינך בודד. רבים מן המחנה הלאומי אינם רצויים בטקסי זיכרון אלה, אשר המילים "אחדות" ו"שלום" נזכרות במהלכם שוב ושוב, ואשר רשימת הנואמים כמעט שאינה כוללת אנשים שאינם חולמים עדיין על מזרח תיכון חדש.

הסתה רק בימין

במותו, הזהיר אותנו יצחק רבין מפני הסכנה שבאלימות, הקיימת רק אצל אנשי הימין וחובשי הכיפות. אנשי השמאל, מעצם היותם "אנשי מרכז" או "פעילי שלום", לעולם אינם נוקטים אלימות, לא מילולית ולא פיזית, לא בבלעין ולא באמצעי התקשורת. אומנם האלימות מסוכנת, אך עלינו להרוג את הקם להורגנו, ולכן ניתן לרסק את עצמותיהם של מתנחלים ולשבור את מפרקתם של אלה המציינים את יום ירושלים.

במותו של יצחק רבין, למדה החברה הישראלית שיעור חשוב על סכנות ההסתה. למדנו כי הסתה קיימת רק כאשר המסיתים מזוהים עם הימין, ורק כאשר מושא ההסתה מזוהה עם השמאל. ואילו התבטאויות של אנשי שמאל, חריפות ומלבות שנאה ככל שתהיינה, תמיד נמצאות בתוך המסגרת של חופש הביטוי. גם כאשר שר בכיר בממשלת ישראל מוצג, קבל עם ועדה, כפשיסט, חזיר או נאצי, ייחשב העניין כהבעת דעה, ממש כמו הצגת הדתיים באופן נלעג ובוטה באמצעי התקשורת ובמנשרים פוליטיים עלובים.

כי חופש הביטוי לכוווולם הוא עיקרון בסיסי במדינתנו דמוקרטית.