בן לא תרבות

במסגרת המהומה הפוליטית הנוכחית לקראת הבחירות, פוליטיקאים רבים ונציגי מפלגות מדברים עד אינסוף על המושג "צדק חברתי", בן דודו "מדיניות חברתית", ובן בן דודו "רגישות חברתית".

ובכן, כמי שחי כמה שנים במדינה הזאת ואף חוטא לפעמים בהשתייכות למושג "החברה", אני מרגיש חובה להתוודות, כי אף פעם לא הצלחתי להבין מה אומר המושג "צדק חברתי" ולמי. ויתירה מכך, נוכח השימוש התכוף בביטוי מצד כל המפלגות כולם, על כל דבר שהוא, אני לא ממש מצליח גם היום להבין מה זה באמת אומר.

מצד שני, מה לי להתלונן? האם מישהו מהקוראים או מהאזרחים מבינים את המושג "בנקאות היברידית"? מה זה בעצם אומר? ובכן, ניחוש מושכל שלי: שום דבר. סתם צמד מילים שהפך פופולרי בתקופה האחרונה שפרסומאי זריז, אף שהוא כפי הנראה אינו מבין את החיבור בין המילים היברידי לבנק (כדוגמה), אבל מבין את חשיבותה של סיסמה ראויה, החליט לעשות עליה קופה יפה (וכנראה שאכן עשה).

כך כפי הנראה גם השימוש התכוף בצמד המילים "צדק חברתי" אומר שהפירוש של הצמד הוא כזה: זה נשמע טוב, זה מגניב (!), זה קליט, התקשורת אוהבת את זה, זה לא אומר כלום וזה לא מחייב.

אבל, הדבר המטריד יותר בכל הקליטוּת הזאת הוא הנחת העבודה של הפוליטיקאים והפרסומאים: האזרח מטומטם.

טריק עלוב במיוחד

ובכן, אני אזרח, ולמרות שאני לא גאון הדור, אני די משוכנע שאני לא מטומטם. יותר מכך, אני משוכנע בעמקי לבבי שגם מרבית האזרחים אינם מטומטמים. מצד שני, אם כבר מדברים מעט על צדק ועל הנחות עבודה ראשוניות, אשמח לחלוק עם הקוראים כמה תובנות אישיות, שלי, של ה"אזרח המטומטם". לשם כך, אשתמש בדוגמה או שתיים.

ובכן, סופר מוכשר ומוכר התבטא על הבחירות ועל הלשון המדוברת בידי הפוליטיקאים בערך כך: "הטון של הדיבורים אינו ראוי לבני תרבות".

מה אגיד ומה אומר: צודק הסופר. אלא מה, אותו סופר מניח אוטומטית ש"בן תרבות" הוא לא אחר מאשר... הוא עצמו. קרי, כל מי שאינו נוקט את כללי ההתנהגות ובעיקר את כללי השיח של אותו הסופר - אינו בן תרבות. ובכן, הייתי שמח להסכים עימו, לולא ידעתי למשל, שחבריו של אותו הסופר הציגו תערוכה תרבותית שבה הוצג שר החוץ כמפלצת וכחזיר. ובאותו קו תרבותי, שאותו הסופר (וכמובן המלייה החברתי שלו) מכבד ומעריך, והייתי אומר אף שהיה שמח לקבל לחיקו וליהנות מהוורבליות המשובחת ומשפתו הצחה של בן תרבות אחר: מר אבו-מאזן, שמכחיש בתרבותיות את קיום השואה, שאחראי להירצחם של לא מעט יהודים, שאפילו אינו מסתיר את שאיפתו לגרש מכאן כל יהודי ויהודי באשר הוא - אבל בתרבותיות.

באותו עניין, מרצה מכובדת (בת תרבות) הקרינה לטובת תלמידיה את עלילת הדם הידועה "ג'נין, ג'נין", על תקן סרט העוסק ב"זיכרון במרחב הציבורי בישראל" (קורס חובה הראוי יותר לשם: למה אנחנו הישראלים רוצחים וכובשים ולמה הערבים צודקים תמיד). ובכן, לאחר שפלונית שבני משפחתה נרצחו בידי המרצחים החביבים (ע"ע אנשי השלום והאחווה) מחתה על כך ואף עזבה את המקום יחד עם כמה תלמידים המומים, הופיע בערוץ תקשורת מרכזי שטרח לציין את המאורע, המשפט הבא: "...הסרט השנוי במחלוקת..". וכמובן מאליו, המרצה הנכבדה והתרבותית, יחד עם המוסד הידוע והתרבותי, נסוגו מיד להגנה הידועה בשם "מקרתיזם", שמשמעותו האמיתית היא: אין לי מה להגיד, אתה צודק ותפסת אותי עם המכנסיים למטה. אבל אני הרי לא יכול להרשות לעצמי להודות בכך, אז בוא נתקוף אותך ואולי איכשהו, היות שאני בעל מעמד ומכובד והתקשורת בצד שלי, אולי מישהו יאמין לי, ישתכנע מהטיעון(!) הזה, ואני אוכל להמשיך לטפטף ארס על חשבון המדינה והתלמידים השבויים (קורס חובה, כבר אמרתי).

ובכן, האמת היא שהסרט "שנוי במחלוקת", בדיוק כמו שהשואה "שנויה במחלוקת" בדמיונם של אנטישמים. או במילים אחרות:

• זהו טריק עלוב במיוחד להצמיד לכל דבר את המילים "שנוי במחלוקת". באותו האופן ניתן גם לומר: פלוני (השלם את החסר) שנוי במחלוקת, מלחמת העולם השנייה שנויה במחלוקת, מדינת ישראל שנויה במחלוקת וכן הלאה.

• אותו מליֶיה חברתי תרבותי יעדיף אלף מונים רוצחים, אויבים מוצהרים, אנטישמים כותבי עלילות דם למיניהן, וטיפשים אומרי הן, על פני מי שאינו חולק עמם את אותה השקפת העולם, השכלה ומעמד.

• בעינינו התרבותיים, האזרח הישראלי הוא מטומטם חסר תרבות שקולו אינו ראוי להישמע (הוא לא יודע להתבטא בעברית צחה) וודאי לא להישקל לעומת האינטלקט המפותח שלנו, וכמובן ביחס לנאורות שאנו מייצגים.

לעומת זאת, אני אומר, שאם כל הדברים הנ"ל אכן מייצגים את "בני התרבות", אז אולי באמת כדאי שאכריז על עצמי כ"בן לא תרבות". ובנוסף, היות שאני ומרבית הישראלים (ותוצאות הבחירות בעשרות השנים האחרונות מעידות על כך) בני לא תרבות, אך בכל זאת משתייכים למושג הרחב "החברה", הרי שבשם הדמוקרטיה שאותם בני תרבות מדברים עליה, לרוב ובאדיקות, מן הראוי הוא לבצע מעט "צדק חברתי" ולהדיח אותם ממעמדם.