ידיעה בלעדית ומרעישה: ערב מערכת הבחירות הצהיר ראש הממשלה כי לא רק שלא יפנה לעולם
מתנחלים אזרחי המדינה שהתיישבו כחוק בשטחים שנכבשו על ידה, אלא אף יפתח מייד במערכה צבאית באוויר וביבשה נגד כל גורם או מדינה שיעזו לנסות לפנות את המתנחלים. מתברר שכל תושבי המדינה, כולם כאחד, תומכים בהודעה זו, כולל השמאל ואיש לא הביע התנגדות להצהרה. גם ברחבי העולם, כולל אירופה ומוסדות האו"ם, לא נשמעו גינויים ואף לא כל תגובה שלילית להודעה, בבחינת שתיקה כהסכמה.
מופתעים?, חושבים שמדובר בידיעה חסרת בסיס? - לא ולא. זוהי ידיעה אמיתית שפורסמה השבוע בכל אמצעי התקשורת בארץ ובעולם. רק שלא מדובר כפי שהיה אפשר לחשוב במדינת ישראל, אלא בבריטניה ולא בשטחי יהודה ושומרון, אלא באיי פוקלנד. ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון הודיע נוכח כוונתה של ארגנטינה להעביר לרשותה את האיים הללו הסמוכים לגבולה, כי הוא יגן בכוח צבאי על כל ניסיון להשתלט על האיים ולגרש מהם את קומץ האזרחים הבריטיים שהתנחלו שם מאז המאה ה-19 ועד היום. באיים יושבים, אגב, גם אזרחי ארגנטינה.
לאיי פוקלנד, אותם כבשה הממלכה המאוחדת בשנת 1833, אין שום ערך ביטחוני כלשהו לבריטים, שכן הם מצויים במרחק אלפי קילומטרים מבריטניה. לעומת זאת, בגלל סמיכותם לארגנטינה (מרחק של 480 ק"מ) ונוכחותם של אזרחים ארגנטיניים שם, היא רואה את הבריטים ככובשים בלתי חוקיים ואת המתנחלים הבריטיים כפולשים בלתי חוקיים, ולכן תובעת ריבונות על האיים.
ב-2 באפריל 1982 פרצה מלחמת פוקלנד בין בריטניה לארגנטינה. בבריטניה הייתה הסכמה מלאה בין כל התושבים והמפלגות שיש הצדקה להשאיר את השטחים הכבושים בידי המדינה. למשך זמן קצר השתלטה ארגנטינה על האיים, וטענה לבעלות היסטורית עליהם. ב-14 ביוני הסתיימה המלחמה בניצחונה של הממלכה המאוחדת, והאיים חזרו לריבונות בריטית.
ארגנטינה עדיין רואה את האיים כחלק משטחה. למרות שהיחסים בין ארגנטינה לבריטניה חזרו לתִקנם, מקפידה ממשלת ארגנטינה לחזור על תביעתה לריבונות באיים בכל פגישה רשמית בין נציגים ארגנטינאים לנציגים בריטיים. הממשלה המקומית באיי פוקלנד אוסרת על אזרחים ארגנטינאים לבקר באיים מאז תום המלחמה.
בתחילת 2010, בעקבות הודעה של חברת נפט בריטית על התחלת קידוחים באזור, הוחרפו היחסים בין ארגנטינה לבריטניה, והארגנטינאים אף איימו כי יפעילו כוח צבאי ימי למניעת הגעתן של ספינות בריטיות לאזור. על-רקע זה באה הצהרת ראש הממשלה קמרון.
צריך לזכור: ארגנטינה איננה מאיימת להשמיד את בריטניה ואיננה מהווה כמובן שום איום על עצם קיומה. איי פוקלנד לא היו מעולם חלק כלשהו מממלכה המאוחדת ומההיסטוריה שלה, וכאמור - אין להם שום ערך ביטחוני עבור בריטניה. האיים גם לא נכבשו עקב איזשהו איום על בריטניה, אלא רק במטרה לחזק את האימפריה הבריטית.
שטחי יהודה ושומרון, לעומת זאת, מהווים את לב ליבה של מולדת עם ישראל במשך ארבעת אלפים שנה, ופעמיים בעת העתיקה אף הייתה לעמנו ריבונות מדינית בשטחים הללו - שנים רבות יותר מאשר במישור החוף. שטחים אלה גובלים בקו הירוק ומסירתם לידי גורמים שאינם משלימים עם קיום מדינה יהודית בין הים לירדן ומאיימים על קיומנו, ושחלקם קשורים לאירן, עלולים להוות בעיה ביטחונית גדולה על מרכז הארץ, בו מרוכזים יותר משמונים אחוז מהאוכלוסיה היהודית. כלומר - איום גדול בהרבה יותר מאשר האיום על דרום הארץ. ובנוסף - שטחים אלה לא נכבשו אלא מתוך כורח ואילוץ, במהלך מלחמת מגן מול שלוש מדיות ערב שאיימו להשמידנו.
בכל זאת, דווקא חלק מתושבי ישראל חושבים שלמען הסדר מדיני שאין לדעת אם וכמה זמן יחזיק מעמד, כדאי לוותר על חלקים גדולים של המולדת ההיסטורית שלנו.
אכן, הבעיה האמיתית הגדולה שלנו היא בכלל לא עם הערבים, אלא רק עם עצמנו ובתוכנו. אותם תמימים או צבועים מבינינו המפריחים אשליות של הסדרים מדיניים או שלום. אי-אפשר לדרוש מהאירופים, מארה"ב, מהאו"ם ומשאר העולם, לתמוך במדיניות שנועדה לדאוג לביטחוננו יותר מיהודים תושבי ישראל.
יש מוסר כפול בעולם, איש איננו דואג לנו אלא לאינטרסים שלו, כולל ארגוני זכויות האדם ותנועות השמאל - ובצדק. רק אצלנו אין מוסר כפול, תמיד רק מוסר אחד. אנחנו דואגים לאינטרסים של עמים אחרים במקום לאלה שלנו, אפילו אם זה עלול להיות על חשבוננו. לפחות חלק מאיתנו נוהגים כך.
