ועדת הבחירות המרכזית כשלה בתפקידה

לאחרונה, החלו שידורי תעמולת הבחירות לכנסת ישראל. רבים היו המומים ורבים אחרים גיחכו וצחקקו כאשר הם ראו ושמעו את תשדיר הבחירות של מפלגת: "ברית עולם לגאולת ישראל" שם נראה עופר פנחס ליפשיץ, יו"ר התנועה, אשר אמר את המילים הבאות (ואני מצטט מילה במילה): "לפני תשע שנים, שלח אותי הקב"ה לגאול את עמו ישראל שנמצא בעבדות ורדיפה לאורך שנים על-ידי ממשלות ישראל לדורותיהן. לולא השליחות האלוקית לא הייתי עומד פה לפניכם ולא היה בי את הכוח להשלים את המשימה שהקב"ה הטיל עלי. אני אומר לכם בפשטות, עם ישראל, הגיע זמן גאולתכם! כולנו אומרים כן לאלוקי ישראל ובאמונה מצביעים נ'"

תארו לעצמכם שאת תשדיר הבחירות של מפלגת: "ברית עולם לגאולת ישראל" היה מעביר הרב עובדיה יוסף שליט"א, או המנהיג הרוחני של מפלגת "כוח להשפיע" הרב אמנון יצחק או כל מנהיג רוחני או אדם מפורסם אחר בעל השפעה המונית. האם יו"ר ועדת הבחירות, השופט אליקים רובינשטיין היה מאשר את התשדיר, או היה קורה לזה ניצול ציני של קהל מאמינים ו/או מעריצים?

מדוע אם כן, אישר השופט רובינשטיין את תשדיר התעמולה של מפלגת: "ברית עולם לגאולת ישראל"? כי הוא איננו חושש מהשפעה המונית? כי אין למנהיג אותה התנועה קהל גדול של מאמינים ומעריצים? ואם ישנם מעטים, (אפילו תשעה או עשרה אנשים בודדים) אשר מושפעים מדבריו של מנהיג התנועה וחוששים ללכת בניגוד להוראותיו של בורא העולם? האם זו איננה סיבה מספקת לפסילת התשדיר? האם לא צריך לנהוג כאן בהתאם לאמרה: "דין פרוטה כדין מאה" ולפסול את התשדיר? ואם תהייה הפתעה ומפלגתו של ליפשיץ תעבור את אחוז החסימה? האם השופט רובינשטיין יפסול את הרשימה בדיעבד בשל שימוש לא הוגן בשמו של בורא העולם לשם השפעה המונית? האם כמות המצביעים הפוטנציאלית היא היא אשר קובעת את הגינות התשדיר? ואם השופט רובינשטיין משוכנע כי מנהיג התנועה איננו שפוי, האם זה נכון לאפשר לו לרוץ? האם אנחנו חיים בחברה אשר חיה בג'ונגל ואינה מגנה על האזרח הפשוט, ואף מאפשרת לו להשפיל את עצמו בפני ההמון?

אני אישית מכיר אדם "מפגר" או כפי שהאקדמיה ללשון דורשת לקרוא לו: "אדם בעל מוגבלות שכלית התפתחותית". הוא טוען כי הוא היה מסכים לנהל את בית הספר לחינוך מיוחד בו הוא למד לו היו משלמים לו כל חודש מיליון שקלים. אז אולי כבוד השופט יאשר גם לו להקים מפלגה? יכול להיות שמועמדותו של ליפשיץ אושרה לפני פרסום התשדיר ההזוי והשופט רובינשטיין היה משוכנע שמנהיג המפלגה הינו אדם שפוי וראוי,אך למה לא נפסלה אותה המפלגה ברגע שהתשדיר ההזוי עמד למבחן וועדת הבחירות המרכזית? וגם אם עבר המועד לפסילת מפלגות, לי אין ספק, כי ישנם גם נהלים למקרים מיוחדים. אך אם בכל זאת, מסיבה לא ברורה, ניתנה לאותה המפלגה האפשרות לרוץ לבחירות, מדוע לא פסלו לפחות את תשדיר התעמולה ההזוי אשר איננו ראוי?

במדינה שלנו מאפשרים את תוכניות הריאליטי בשם חופש הביטוי וחופש ערוצי הטלוויזיה השונים להרוויח כספים, ובכך אנשים רבים יוצאים משם חבולים ומושפלים בפני כל עם ישראל. אנשים רבים שאיתם אני נוהג להתווכח, טוענים כי האנשים הנכנסים לריאליטי יודעים בדיוק לאן הם נכנסים, ואם הם יוצאים מושפלים, אז הבעיה היא כולה שלהם. אני טוען כי המדינה צריכה להגן על אזרחיה ואסור לה לאפשר להם לפגוע בעצמם וודאי שלא על פני המסך. פגיעה שכזו אינה פוגעת ומשפילה רק את אותו האדם, כי אם גם את הוריו, חבריו, אשתו וילדיו אשר יצטרכו להתמודד מול צחוקם של חבריהם לכיתה.

באותה מדינת ג'ונגל הרומסת ומפקירה את בניה, לא מוותרים כלל על האפשרות לראות את דם האדם נשפך לצהלות ההמון, כאילו הייתה זאת מלחמת שוורים, וצמד הרשעים שי ודרור המשדרים ב"רדיו ללא הפסקה", קפצו על ההזדמנות להשפיל שוב בן אדם. הם יצרו קשר טלפוני עם מנהיג מפלגת "ברית עולם לגאולת ישראל" ושאלו אותו בין השאר אם הוא לא חטף התקף פסיכוטי, ומדוע הוא פנה לוועדת הבחירות ולא הלך לטיפול אצל פסיכיאטר טוב. כל זאת נשאל הקורבן לצד שאלות משפילות נוספות אשר חשפו בין השאר את דעתו של הקורבן כי יצליח לקבל בין 3-116 מנדטים (עובדה המוכיחה שוב את הטענה כי אותו האדם אינו ראוי לעמוד לבחירת הציבור).

אני אישית מכיר אדם אשר רצה להקים מפלגה בעצמו, אך נמנע מכך כי לא היה לו את הסכום הכספי הנדרש. חבל שבעלי ההחלטות ידעו להסתכל על הכסף שהכניסה מפלגת "ברית עולם" לקופה בלבד, ולא ידעו להסתכל ולהתחשב בעניינים הערכיים והחשובים יותר. ושוב, יכול להיות שמועמדותו של ליפשיץ אושרה לפני פרסום התשדיר ההזוי והשופט רובינשטיין היה משוכנע שמנהיג המפלגה הינו אדם שפוי וראוי,אך למה לא נפסלה אותה המפלגה ברגע שהתשדיר ההזוי עמד למבחן וועדת הבחירות המרכזית? ומדוע לא נפסל אותו התשדיר?

אני פונה אל השופט אליקים רובינשטיין ואומר לו: אל תתעסק רק בפסילתם של תשדירי "עוצמה לישראל" ו"בל"ד". עליך לדון כל מפלגה לגופה, גם אם היא אינה צפויה לעבור את המחצית של המחצית של אחוז החסימה.