אם תחפשו בגוגל את צמד המילים "דיור ציבורי", לפני שתגיעו להסבר על משמעות המונח תצטרכו לעבור דרך אינספור סיפורי אומללות על קשישים שנזרקים לרחוב, אימהות חד-הוריות עם ילדים חולים שנשלחות לגור במרחק מאות קילומטרים מבית החולים שלו הן זקוקות, עולים חדשים שבהיעדר שפה ורשת חברתית לא מסוגלים אפילו להבין שממחר אין להם בית ומשפחות שאיבדו קורת גג. מעל כולם מתנוסס לו ערך ויקיפדיה, שמדבר על חוק שאמור לספק שיוויון הזדמנויות וסיוע לנזקקים ונראה כאילו מנותק מהמציאות.
כיצד נוצר המצב?, איך הפך הדיור הציבורי מיוזמה ממשלתית שמכירה בחובתה המוסרית של המדינה לספק קורת גג לאזרחיה המוחלשים, למנגנון שמייצר אומללות נוספת?
על-מנת להבין זאת צריך ללכת מעט אחורה, לשני העשורים הראשונים למדינה, בהם רובה של הבנייה בארץ הייתה של דירות דיור ציבורי. באותן שנים, הדיירים יכלו לרכוש את דירותיהם ולקבל הטבות שונות. עם השנים הצטמצמו המכירות לדיירים, עד שב-94' הופסקו כמעט לחלוטין.
ב-97' החליטה ממשלת נתניהו להעביר את ניהול הדירות הקיימות לחברות פרטיות. כתגובת נגד, נחקק ב-98' חוק הדיור הציבורי שיזם ח"כ רן כהן ממרצ ואיפשר לדיירים המתגוררים בדיור הציבורי יותר מחמש שנים, לרכוש את דירתם בהנחה ניכרת. החוק קבע
שהכספים המתקבלים מהמכירה ישמשו לרכישת דירות חדשות של דיור ציבורי ובכך גם יספקו מענה לדיירים וגם יסייעו להגדיל את מלאי הדירות.
המצב הגיע לידי כך שדוחות
מבקר המדינה והכנסת מהשנים האחרונות קובעים כי מערך הדיור הציבורי בישראל למעשה קרס. ישנה סתירה מהותית אפילו לגבי מספר הדירות הקיימות במאגר, כשבין הנתונים שמציג משרד השיכון לנתונים שהופיעו בחוק ההסדרים, ישנו פער מדהים של 15,000 דירות שמייצגות שווי של 4.5 מיליארד שקל שאיש אינו יודע לאשר את קיומן.
שלושה חודשים לאחר אישור החוק, הקפיאה ה
ממשלה את יישומו בחוק ההסדרים ומאז הוא מוקפא מדי שנה. במקום החוק, יצאה המדינה במבצעי מכירות אחרים, כשההבדל העיקרי לעומת החוק הוא
שכספי המכירה כבר אינם מוקצים לרכישת דירות חדשות. וכך, באיבחת החלטת ממשלה, עוקר מתוכן חוק הדיור הציבורי ובמקום עשרות אלפי הדירות שנמכרו ב-14 השנים האחרונות, לא נבנו חדשות.
נשאלת השאלה - אם המערך הופרט וחלק מהדירות נמכרות בשוק החופשי, אז לאן הולך הכסף? לפי דוח מרכז המידע והמחקר של הכנסת, כ-2.5 מיליארד שקל שהתקבלו ממכירתן של דירות והיו אמורים לשמש לצורך רכישת דירות חדשות למערך הדיור הציבורי, הועברו לבסוף לטובת צרכים אחרים כגון סלילת כבישים בהתנחלויות והעברת כמיליארד שקל לסוכנות היהודית (בעלת חברת הדיור הציבורי "עמיגור").
למעשה, יחד עם הפרטת מערכת הבריאות והסרת הפיקוח על מוצרי מזון בסיסיים, מדובר בעוד חוליה בשרשרת ההפרטות של שירותים סוציאליים שבעבר נתפסו כאחריות המדינה כלפי אזרחיה. המצודדים בהפרטה טוענים כי היא מגדילה את מלאי הדירות בשוק החופשי ובכך מורידה מחירים לכלל האוכלוסיה אך מחקר שערכה קבוצת BDO זיו האפט עבור עיתון "
גלובס" באוק' 2010 מראה בבירור מגמה הפוכה. במדינות כמו גרמניה למשל, בה קיימת מעורבות ממשלתית עמוקה בשוק הדיור, מחירי הדיור יציבים יחסית (עד כדי כך שבמהלך השנים קטן הצורך בתקציבי דיור ממשלתיים ב 40%) . לעומת זאת בישראל, ירדה מעורבות הממשלה בשוק הדיור באופן דרסטי בעשור האחרון ועדיין, מחירי הדיור בה הם מהגבוהים בעולם.
מה הפתרון?
מה בכל זאת ניתן לעשות כדי להפיח רוח חיים באחד מעמודי התווך הגוססים של מדיניות הרווחה? - ראשית להפנות את הכסף ממכירת הדירות לייעודן המקורי - שיפוץ והגדלת מאגר הדירות, ושנית לחוקק את חוק הדיור הציבורי מחדש בדרך שלא תאפשר לפקידי האוצר להקפיא מהלך שנקבע על-ידי מדינאים. שני הצעדים הללו אולי יאפשרו את המצב שבעוד עשור חיפוש צמד המילים "דיור ציבורי" בגוגל יניב פחות תוצאות של סיפורי אומללות ויותר סיפורים של פריצת מעגל העוני על-ידי אנשים שקיבלו הזדמנות.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
