בחירות עם סוס ועגלה

דיני הבחירות מעולם לא נראו מנותקים יותר מהמציאות. בדור הציוצים והפייסבוק, היוטיוב והמסרונים, ממשיך החוק הישראלי להתנהל בכבדות על גבי סוס ועגלה.

הידרשותו היומיומית, לא אחת מכמירת לב, של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, לצנזור חומרי תעמולה ולהטלת 'וטו' על מסיבות עיתונאים, נראית כלקוחה ממחוזות הקרמלין וה"פראבדה". בתקופות הרעות שלהם.

ההיגיון שעומד מאחורי דיני הבחירות נותר בעינו: הענקת שוויון הזדמנויות אמיתי לכל המתמודדים.

אך כל המעורב ולו במקצת במערכת הבחירות יודע ששוויון כזה קיים רק באגדות. חוקי מימון הבחירות מעניקים יתרון בולט למפלגות קיימות, ומותירים סיכויים כמעט אפסיים (אלא אם כן הנך כוכב טלוויזיה מבוקש) לרשימות חדשות ונטולות אמצעים שמקפידות לשמור על החוק.

פיגור המחוקק בהתאמת החוק למציאות הפך רבים מסעיפי החוק ל"אות מתה". לעתים מגיע הדבר כדי גיחוך ממש.

בשעה ששלטי חוצות בגובה של עשר קומות מתנוססים בכניסות לערים הגדולות עם צילומי המועמדים, ועשרות סרטי תעמולה, חלקם עולים כדי הסתה של ממש, משייטים להם באין מפריע במרחבי האינטרנט, ממשיך החוק להתייחס לאינצ'ים ולסנטימטרים של מודעות המודבקות על לוחות המודעות, אמצעי פרסומי שכבר מזמן אבד עליו הכלח.

זהו אנכרוניזם במירעו. שדה הקרב העיקרי, הרשתות החברתיות, האינטרנט והטלפונים החכמים, פרוץ לחלוטין, למרות קריאות חוזרות ונשנות בעשור האחרון לתיקון המצב החקיקתי ולהתאמתו לטכנולוגיה המודרנית.

לנוכח מציאות זו עולה חשש לניגוד עניינים מובהק: ח"כים, מימין ומשמאל, התאחדו כדי לחדול מעשייה חקיקתית מתבקשת שעשויה לפגוע בהם ובמפלגותיהם.

בעידן המודרני יש לתהות האמנם יש עוד מקום להטלת מגבלות על "תעמולת בחירות". הטרם הגיעה השעה לתת לציבור הבוחרים אשראי גדול יותר? רוב הציבור אינטליגנטי דיו כדי להבחין בין מקסמי שווא תעמולתיים ו"ספינים" חלולים, מלווים בזיקוקין, רעש וצלצולים, לבין מסרים אמתיים.

במקום לעסוק בטפל ובקטנות, הגיע הזמן לבחינתם המחודשת של כל דיני הבחירות והתאמתם למאה ה-21. זו, אם לא שמתם לב מחוקקים יקרים, כבר הגיעה לפני 13 שנה. עוד לא מאוחר לקבל את פניה ולהתייחס אליה בכבוד המגיע לה.