מאז עלייתם של "האחים המוסלמים" לשלטון במצרים, מתעוררת השאלה, אם אכן קיימת אפשרות שהאיסלאם הסוני במצרים והאיסלאם השיעי שבאירן יתאחדו לגוש אחד שיאיים על היציבות והביטחון במזרח התיכון ובעולם בכלל.
דובר משרד החוץ האירני אמר לאחרונה כי "אנו מאמינים שלמעצמות הגדולות בעלות ההשפעה, כמו אירן ומצרים, יש שליחות חשובה: לפעול למען כינון שלום ויציבות באזור". ("טהרן טיימס", 9.1.13). כשדברים אלה נוספים על קביעתו של רוחאללה מוסאוי חומייני, מחולל המהפכה האיסלאמית באירן, כי "ההבדלים בין המוסלמים לבין עצמם אינם חשובים. יש גורמים המאחדים אותם: אללה, מוחמד והקוראן", הם מעוררים את השאלה, אם אומנם יש מכנה משותף בין שלטון האיותאללה השואף להחזיר עטרה ליושנה ולהשליט את האימפריה הפרסית במדינות ערב, לבין המדינות האיסלאמיות, ובראשן מצרים, החותרות להנהיג את הח'ליפות האיסלאמית הסונית על כל מדינות ערב.
בראשית ינואר 2013, על-פי הזמנתו של שר החוץ המצרי, הגיע שר החוץ האירני עלי אכבר צאלחי לביקור במצרים. הוא מסר לנשיא מצרים
מוחמד מורסי איגרת מנשיא אירן
אחמדינג'אד. האיגרת מעלה על נס את ההתקרבות המהירה שחלה בין שתי המדינות מאז שהגיעו "האחים המוסלמים" לשלטון בה.
זהו הביקור הראשון של אישיות אירנית רמת דרג במצרים מאז הדחתו של הנשיא חוסני מובארכּ בפברואר 2011. ביקור זה מתקיים בו בזמן שטילים מתוצרת אירן נורים נגד האוכלוסיה הסונית בסוריה, ומדינות ערב מתמודדות עם איומיה של טהרן ושאיפתה להשתלט על מקורות הנפט במדינות המפרץ.
לביקור זה קדם ביקורו של מפקד משמרות המהפכה קאסים סוליימני. לפי ה"טיימס" הבריטי (8.1.13), סוליימני הגיע בהזמנתה של ממשלת מצרים על-מנת לייעץ לה איך להקים כוח על-פי הדגם של "משמרות המהפכה", שייעודו יהיה לשמור על שלטונם של "האחים המוסלמים" במקרה שהצבא המצרי יתקומם נגדם. לשם כך, נפגש סוליימני עם יועצו של מורסי עיצאם חדד.
יש לציין כי שר הפנים של מצרים, גנרל אחמד ג'מאל אלדין, הודח מתפקידו בגלל התנגדותו לביקור סוליימני ולמהלך ההתקרבות למשטר האירני. גם כוחות ביטחון-הפנים וגם הצבא מתנגדים לשימוש בכוח נגד הפגנות בלתי אלימות, כפי שנעשה עם פרוץ המהומות במצרים, וגם הפיקוד החדש, בראשותו של הגנרל עבד אלפתאח אלשישי, נמנעים מעימותים עם המוני העם.
חיקוי, אך לא מתוך התבטלות
למרות נטייתם של "האחים המוסלמים" לחקות את "משמרות המהפכה" כאמצעי לשמירה על שלטונם מפני אפשרות של התקוממות הצבא, הרי שבהבדל משלטון האיותאללה, אין להניח כי "האחים המוסלמים" תומכים באיחוד עם השלטון השיעי באירן, וזאת מכמה סיבות:
- תיאוריית הגורמים המאחדים של חומייני קורסת, נוכח ניגוד האינטרסים בין שני המשטרים. השסע ביניהם מזכיר את עידנו של סטלין, שבו אומנם הקומוניזם איחד את הכוחות בתוך המפלגה, אך מרבית קורבנותיו של סטלין היו בעצם קומוניסטים שסיכנו את שלטונו.
- זה 1,300 שנה קיים שסע עדתי עמוק בין השיעים לסונים. מהות השסע היא מאבק על השלטון, וזו משתקפת באמירה ידועה בתולדות האיסלאם: "לא נשפך דם בתולדות האיסלאם כפי שנשפך על השליטה הדתית (אימאמה)". כל הנסיונות לאחות את הקרעים במרוצת דורות העלו חרס. אפילו מורסי דיבר ברורות על השסע הקיים, כשנאם לפני כארבעה חודשים בוועידת המדינות הבלתי מזדהות שנערכו בטהרן, שם העלה על נס את הח'ליפים הסוניים (אאל אלבית) - אויביהם של השיעים.
בנאומו האחרון בבית העליון (השורה), הדגיש מורסי את מחוייבותה של ארצו לבטחונן של מדינות המפרץ. דברים אלו הם רמז של אזהרה לאירן המאיימת על שלומן של מדינות אלו. על כך יש להוסיף את הזדקקותה של מצרים לסיוען של מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה, כדי לחלץ אותה מן המשבר הכלכלי החמור הפוקד אותה מאז תחילת "האביב הערבי". סעודיה התחייבה להעניק סיוע של 5 מיליארד דולר, וגם קטר התחייבה לתת סיוע בסכום דומה. אין להניח שמשטר "האחים המוסלמים" ישתף פעולה עם המשטר האירני המאיים על ריבונותן של מדינות המפרץ, בעוד שהללו מגישות למצרים סיוע בהיקף כזה.
- לא פעם הביע מורסי את התיעוב שחש כלפי משטרו של בשאר אסד בסוריה. הלה טובח בעמו בסיוע אירני המתבטא באספקת נשק והזרמת מיליארדי דולרים, ומי שתוקף כך את המשטר הסורי, תוקף בעקיפין את המשטר האירני.
"האחים המוסלמים" אכן שואפים להקים כוח נוסף שיסכל את ניסיונות הצבא להתקומם נגדם. צעד זה תואם את האלימות המאפיינת את דרכם של "האחים" מאז היווסדם. הם רצחו בזמנו את ראש הממשלה מחמוד נקראשי ואת השופט שדן את הרוצחים. הם גם ניסו לרצוח את ג'מאל עבדול נאצר באוקטובר 1954 בעת שנשא נאום באלכסנדריה, והם אלה שרצחו את נשיא מצרים אנוור סאדאת ואף הקימו מיליציות מזויינות שפורקו על-ידי משטרו של מובארכּ. אך למרות שאיפתם של "האחים המוסלמים" ללמוד ממשטר האיותאללה את שיטותיהן של "משמרות המהפכה", הדעת נותנת שגורמי הפירוד ביניהם הם אשר יקבעו את עתיד היחסים בין קהיר לטהרן.
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
