כאשר
זבולון אורלב נאלץ לוותר על ההנהגה של המפד"ל, כאב לי הלב. אורלב, בעל עיטור על גבורתו במלחמת יום הכיפורים, איש אשכולות, איש חינוך, מלח הארץ, או יותר נכון - סוכר הארץ.
ואז בא בנט הצעיר והרענן, עם "אחי" ו"אחותי", ובעט בזקני השבט, ומאחר שחשבתי שמדובר בדור צעיר וראוי, כאבתי את כאבו של אורלב בדממה. ככה זה בפוליטיקה – דור הולך ודור בא.
ואז הובן שיש דם רע מאוד בין ביבי לבין בנט ואמנם השמות של שניהם מתחילים באות ב' אבל זה ודאי הדימיון היחיד בין השניים, כי ביבי הוא תותח ובנט הוא אפילו לא אקדח פקקים לפורים.
ואז הגיע הברית עם הריקה לפיד, וזו אחו שלוקי של ברית, לקטנים חותכים והגדולים אוכלים עוגות. ומסתבר שזה לא אח שלי, זה עלבון לאינטליגנציה, זה מניפולטור עם קבלות שטרם קיבל רישיון הנהגה ומנסה לסובב את כל העולם סביב אצבע שלו. כותבים לו והוא לא עונה כלל, כאילו מלך העולם.
שלי כבר הרבה יותר טובה.
חברים, אם אתם מחפשים בני ברית, תמצאו לכם איזה שכן, כי טוב שכן קרוב מאח רחוק. אל תשימו יהבכם על בנט נראה לי שהוא עם לפיד שייקחו את עצמם כל כך כך רחוק עד שלא נראה אותם ולא נשמע מהם. ויפה שעה אחת קודם.
אמרו לחכם, מי תאהב יותר: אחיך או חברך? ואמר: אינני אוהב אחי עד שיהיה חברי. (רבי שלמה אבן גבירול) הבנת את זה ברוך? הבנת נפתלי?
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
