עסיסי ומתוק, מתבקש לקצוף על ראש הממשלה
בנימין נתניהו ולהאשימו בנהנתנות מקוממת. שומו שמיים - האיש אוהב גלידה בכלל וגלידת פיסטוק בפרט. המדינה מממנת לו את התענוג המתוק הקר הזה. עשרת אלפים שקל הם סכום סביר בהחלט. מצטער. זה סכום לגיטימי.
אפשר להתנגד למדיניותו של נתניהו, למתוח ביקורת חריפה ונוקבת על טיפולו הרפה והכושל בנושאים שונים, על היעדר כל תזוזה מדינית בתקופות כהונתו, על הכבדת העול על המעמד הבינוני, על התרוששותם של רבים, על הצטרפות רבים למעגל המתרחב והולך של העוני ועוד. אפשר גם להיות יריב מר שלו, למתוח ביקורת על התנהלותו הפגומה, הבעייתית, בנושאים שונים, ועדיין להגן עליו בנושא הגלידה.
מותר לו. מותר לו להמתיק לעצמו רגעים קטנים בחייו הקשים והמרים בשבתו כראש ממשלת ישראל. רבים מלקקים לו. מותר גם לו ללקק. חלקו את הסכום למספר ימי השנה ותקבלו סכום סביר, אפילו נמוך, ודאי לגיטימי כמו כל הוצאה סבירה ואנושית אחרת.
סליחה. הוא לא אמור להינזר מהתענוגות הפשוטים של החיים. אין באהבת הגלידה שלו ואולי אף בתאוותו אליה משום ביטוי של ניתוק מהעם או ניצול מעמדו. זו הוצאה מותרת, מוכרת, מתקבלת על הדעת.
אוהב גלידת פיסטוק? שיהיה לו בתיאבון, או לרוויה, ושייהנה. סליחה, הוא לא אמור לסבול, הוא לא אמור להסתפק בלחם צר ומים לחץ. מותר לו לאכול ולשתות כאוות נפשו, כמובן - בגבול הטעם הטוב. ההוצאות של לשכתו בעבור גלידה הן בהחלט במסגרת הטעם הזה (אגב, טעמה של גלידת פיסטוק הוא טעם טוב וטעים מאוד. מניסיון. מעדות אישית).
יש סיבות רבות, מספיקות ומוצדקות - אחת-אחת - שבגינן מותר לבקר אותו נמרצות. יש היבטים פגומים בהתנהלותו. יש בה צדדים העשויים להעיד על היעדר רגישות ציבורית, על אי-הקפדה על מראית-עין של צניעות. אבל אהבת גלידה אינה נמנית עמם. מצטער. אם בית ראש הממשלה הוא הבית של פיסטוק - אדרבה. שיהיה כזה. מותר לראש הממשלה לגור בבית מתוק. מותר לו לאהוב ולהתאוות אל מה שרבים מאתנו אוהבים ומתאווים - גלידה. מקפא מתוק, שאינו יקר באופן חריג או צורם. כאחד האדם, גם לבנימין נתניהו מותר ללקק גלידה. לבריאות, אדוני ראש הממשלה.
נ.ב. אפשר, בבבקשה, וניל?
