"תפתחו, משטרה!" כך חוותה נערה מבועתת את ההפקרות החדשה והמעוותת מבית היוצר של אגף שיקום נכים, כנגד נכי צה"ל אומללים שמרגישים שהטיפול הכושל של אגף השיקום גרם להם להגיע לקצה המצוק, לדרך ללא מוצא.
"אגף שיקום נכים" שם
יומרני, זה כל שנותר מהגוף שאמור לטפל ולשקם נכי צה"ל וכוחות הביטחון. רבים מאזרחי ישראל אינם יודעים שהשם "אגף שיקום נכים" לחלוטין אינו משקף את מה שבאמת מתרחש בגוף דורסני זה. חלק מהעובדות והעובדים ידועים לשמצה בקרב נכי צה"ל זה מכבר. מזה שנים רבות שלמשרד
מבקר המדינה מגיעות תלונות רבות אך ללא הועיל. חברי כנסת רבים בעבר ובהווה קיבלו תלונות רבות אך לא הצליחו לשנות מאומה.
בוועדת ביקורת המדינה בכנסת ה-16 בראשות ח"כ מלי פולישוק, בנוכחות חכי"ם בכירים ובנוכחות מבקר המדינה דה אז מר לינדנשטראוס, סיפר מר רוני מורנו (מי שהיה ראש אגף השיקום) ש"החלום שלו למנף את אגף שיקום נכים נעצר בכך שהוא אינו יכול לפטר כ-20 איש באגף". לאחר זמן, בישיבה השנייה, שאלה אותו שוב יו"ר הוועדה ח"כ פולישוק, מה קורה עם פיטורי אותם עובדים, השיב לה מר מורנו שהוא חושש משביתות באגף...
נכי צה"ל התמימים שהשתתפו בישיבות והיו מעורבים בנעשה, היו בטוחים שהאדמה תרעד במדינה וסוף סוף יעשה מעשה, אך כלום לא קרה... (פרוטוקולים אלו שמורים באתר הכנסת לדיראון עולם, לבושה או חוסר בושה ציבורית). כאן נשאלת השאלה: היעלה על הדעת שמבקר המדינה שומע דברים אלה ולא קורה מאומה?!
נוהג חדש - שליחת שוטר
לאחרונה אימץ לעצמו אגף השיקום נוהג חדש, עוד אחד מהשיטות הנלוזות להתעלל בנכים - נכה שנמצא במצוקה ומאיים באובדנות, או שעובדת השיקום רוצה "להאמין" שיש חשש לאובדנות, שולחים לביתו שוטר... כן! אתם קוראים נכון! לא מנסים לעזור לו חלילה, לא שולחים צוות משא-ומתן או איש מקצוע (אם באמת יש חשש אמתי לאובדנות), שולחים שוטר! והשוטר, זה שמיועד לטיפול בפושעים, כל מה שהוא רוצה זה לסגור את התיק, הוא כבר הבין את העניין, הוא כבר קלט שיש כאן הפגנת כוח בלתי מוסרית, שוטר כזה אמר בחוסר סבלנות לאחד הנכים בטלפון: "נו תגיד כבר את המשפטים הנכונים שאני אסגור כבר את התיק...".
שיתפתי במידע אנשים רבים, ביניהם גם אנשי מקצוע בכירים (פסיכולוגים ופסיכיאטרים), הם פשוט התפלצו מזעם והתגובות היו בהתאם: "התנהלות כזאת אינה טיפולית בעליל", "זה עלול להוות קטליזטור לאובדנות אמתית גם למי שאינו בדיוק מתכוון לכך", "מעשה משה סילמן ששרף את עצמו למוות עלול לחזור שוב", "זה אינו מוסרי", "בלתי מתקבל על הדעת", "לא הגיוני", "הפקרות לשמה", חוסר אחריות משווע", ועוד ועוד... עשיתי מעשה והבאתי את הסיפור גם לידיעת בכירים בארגון נכי צה"ל, הם בדקו ואכן זו ההנחיה החדשה באגף השיקום, ללא ידיעתם, ללא התערבותם, ואני ממתין שגם הם יעשו מעשה.
עובדות כל יכולות
רוב נכי צה"ל יודעים שעובדות השיקום ובמיוחד הבכירות שבהן הן כמעט כל יכולות, ברצותן הן עוזרות וברצותן הן גורמות להרס משפחות ולנזקים נפשיים וכלכליים בלתי הפיכים (בשגגה,
בתום לב, ברשלנות, או בזדון), לנכים ולמשפחותיהם. לאגף השיקום יש פטנט "מדהים" ולא ברור מי הגה את הרעיון המעוות הזה: לעובדת שיקום, ללא הכשרה רפואית, מעניקים את הכוח והסמכות לחלוק על חוות דעת מקצועיות של רופאים ופרופסורים בכירים, למנוע ביד גסה טיפולים שהרופאים ממליצים, להחליט מי יטופל והיכן, כל זאת בניגוד מוחלט לכל הגיון מקצועי, רפואי או מוסרי. כן! אתם קוראים נכון! עובדת שיקום מחליטה אם נכה יקבל טיפול רפואי כזה או אחר גם אם זה בניגוד להמלצת רופא מוסמך, אפילו אם הוא פרופסור.
האם יעלה על הדעת שעובדת שיקום בכירה תגיד לפסיכיאטר שממליץ ומתעקש על טיפול מציל חיים לנכה: "אל תשים לב אליו הוא מניפולטור, אפילו הילדים שלו ניתקו קשר ממנו..."?! אם זה אינו רוע ואכזריות אז איני מבין רוע ואכזריות מה הם (השם של אותה אחראית עובדות שיקום ידוע, אך בניגוד אליה, איני רוצה כאן להלבין פניה ברבים).
רומסים ברגל גסה
איזה שיקולים מקצועיים יש לעובדות השיקום? - אז ככה, נכים רבים בטוחים שיש שיקולי נקמנות כאלה ואחרים, אחרים משוכנעים שאלו שיקולים כספיים. אם נבחן את שתי הסוגיות הללו וננתח אותן בזהירות, נבין שאף אחד מהשיקולים האלו לא נכון, לא הגיוני ולא מוסרי.
הגברים ובמיוחד הנכים והמוגבלים (אלה שבוכים בלילה כאשר איש אינו רואה ושומע), משוכנעים שעבודת קודש כזאת, כמו טיפול בנכים ומוגבלים, צריכה להיעשות באהבה, ביד רכה, בחמלה והבנה, כמובן שמיד קופצת לנו הדמות המתאימה, אימא-אישה-אחות רחמנייה! מסתבר שלא כך באגף השיקום. נכון, כמובן שלא כולן כאלה, אבל מסתבר שכמה תפוחים רקובים (אפילו אם הם בודדים) גורמים לארגז כולו להירקב או לפחות להיראות כך. שיקול כספי? ממש לא הגיוני, כל בר דעת מבין שטיפול שיינתן לנכה בזמן, ימנע סיבוכים, החמרה, סבל והוצאות כספיות מיותרות. יוצא מכך שבמקום לעזור לנכים להשתלב בחברה ולמנוע מהם סבל, רומסים את כבודם ברגל גסה, גורמים לנכים רבים לנתק מגע עם גורמי השיקום ובכך למנוע מעצמם עוד עוגמת נפש, עוד אכזבות.
רשלנות פושעת
זה לא הגיוני! המדינה רועשת וגועשת יותר משבוע ימים כתוצאה מהתאבדות של מי שמכונה האסיר X, אך מדוע זה לא קרה כאשר רק לאחרונה 2 נכי צה"ל (אחד מהם בתוך בית חולים רמב"ם) שרפו את עצמם למוות (כאשר אדם שורף עצמו למוות זו אמירה זועקת לשמיים... אפילו דיקטטורים נפלו בגלל מעשה כזה)? אין ספק שמקריי אובדנות אלו של נכי צה"ל (ויש עוד רבים אחרים) נובעים לכאורה כתוצאה מרשלנות פושעת, מחוסר טיפול הולם, הייתכן שיש יד מכוונת מלמעלה שמעלימה או מונעת מידע זה מהציבור?
הייתכן שאיש אינו נענש? כן, לנציגי גורמי השיקום יש תירוץ שאותו מעלים כל פעם שיש ביקורת ציבורית, הם טוענים ש"אין מספיק עובדות שיקום ולכן אין מספיק זמן לכל הנכים", קשקוש מקושקש זה ניתן להפריך (או שלא) בצורה פשוטה ביותר, אפשר להציב בלשכות השיקום מצלמות שיוכיחו אם ומי מהעובדים באים לעבודה במקום לעבוד.
בשנת 2004 פורסם ע"י משרד האוצר כיצד "עובדי משרד הביטחון נהנים מתנאי שכר ואחרים שאין להם אח ורע במשרדי הממשלה", כניראה בזכות תוספת של 103 מיליון שקלים, באותה שנה נגזלו מנכי צה"ל הטבות טיפולים ותרופות בסכום דומה, 103 מיליון שקלים!? הדבר פורסם (
קישור) אך כרגיל הושתק...
יחסי ציבור מגמתיים
אין לי ספק שכל עוד לא מוטלת אחריות אישית על נושאי תפקידים רגישים כאלה, כל עוד אין בקרה וביקורת מקצועית וציבורית, כל עוד מקודמים בתפקיד עובדים לא על-פי הצלחות שיקום נכים, כפי שמתבקש ומתחייב, המצב ילך ויחמיר. יש צורך וחובה להקים גוף עצמאי בלתי תלוי (בניגוד לוועדות שהוקמו עד היום) שיבחן את התנהלות אגף השיקום ועובדיו כלפי נכי צה"ל. אגף השיקום ועובדיו חייבים להיבחן לפי תוצאות שיקום ושביעות רצון הנכים, לא על-פי כביכול חיסכון בכסף!
פעם, לפני שנים רבות, דאגו לשקם כל נכה צה"ל, פעם הייתה תהילה סביב המושג "נכה צה"ל", מסיבות שונות תהילה זו חלפה מזמן כלא הייתה, היום הכול זה כסף! היום מסתבר שההתנהלות היא כנגד נכי צה"ל שנתפסים בטעות או בגלל יחסי ציבור מגמתיים ומטעים, כסחטנים שמקבלים כביכול הכול ורוצים יותר.
ביום 30 בינואר 2013 ביקשתי את תגובת דובר משרד הביטחון, בתשובתם הראשונית שאלו כמה זמן יש להם לתגובה, אך כמובן שתגובה לא הגיעה למרות שעבר הזמן. תזכורת שנשלחה לא זכתה להתייחסות. האמת שלא ציפיתי להתייחסות אמתית וראויה, כך קורה תמיד כאשר עולה נושא נכי צה"ל. אבל זה בסדר, כל בר דעת מבין שגם חוסר תגובה היא תגובה.
