בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יציאת מצרים של הציונות הדתית
|
היציאה לחירות היא גם יציאה אל מדבר של נחש, שרף ועקרב, וצימאון אשר אין מים. אנו חזקים דיינו כדי לעמוד בדרך החדשה של הציונות הדתית, וסופם של הפירות לבוא בעת שהתורה וההתיישבות יוכרו כצרכיה של האומה ולא כצרכיו של המגזר
|
סגן השר, אלי בן-דהן בחגיגות מימונה באשקלון
|
|
|
|
|
בליל הסדר אנו מרבים לספר לבנינו על המרורים שאכלו אבותינו במצרים ועל קושי השעבוד. אנו מספרים להם על היופי שביציאה מן העבדות אל צִלם של ענני הכבוד המלאים בזיו השכינה שאפפו אותנו מכל צד, ואל המן שירד מן השמים, שכל אחד טעם בו את הטעמים שהתאווה אליהם. כמה טוב וחסד חווינו ביציאת מצרים! אלא שאם כך, מה פשר התלונות החוזרות והנשנות של העם על היציאה מסיר הבשר ומקדרת הקישואים והבצלים? מה פשר רצונם החוזר ונשנה לשוב למצרים? כלום היו אלו טענות סרק ותו לא? דומה שבחינת טענות העם בכובד ראש מעלה אכן את השאלה האם היה כדאי לצאת אל המדבר החם, אל הנדודים האינסופיים, אל הצמא והרעב שהיו מדי פעם ואל המלחמות בשוסי המדבר. העבדות במצרים, אף שהייתה רעה ומרה, נתנה ביטחון בעצם החיים וביציבותם, שהרי המצרים היו מעוניינים בקיומם של עבדיהם. היא לא הצריכה קבלת אחריות. בני ישראל לא יצאו אל המנוחה. עול המצוות שקיבלו עליהם אינו בהכרח קל מעבדות מצרים. הם יצאו למסע מפרך, ארוך, מסוכן ותובעני, ממש כמו שהכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח לא הביאה אותנו לשום מנוחה ולשום נחלה. לאחר הכישלונות בעיר העתיקה ובקרבות לטרון היו רבים ששאלו גם אז: למה זה עזב אותנו המנדט הבריטי. החירות, כאז כן עתה, אינה גן של ורדים, אך יש בה בשורת אמת שכדאי למסור עליה את הנפש. מי שאינו מבין זאת עדיין לא יצא ממצרים, ועדיין הוא ממשיך להתריס 'מה העבודה הזאת לכם'. בשורת האמת שבחירות היא נטילת האחריות של לאום על עצמו, ושל כל יחיד על הכלל. לא אחרים קובעים את גורלנו אלא אנו. את עבדות פרעה קיבלנו בעל כורחנו, את עבדות ה' קיבלנו מרצון, באמירת 'נעשה ונשמע'. חירות בקואליציה קיים דמיון בין סוגיית האופוזיציה והקואליציה לנושא העבדות והחירות. הנמצא באופוזיציה, אם מרצונו (כמפלגת העבודה) ואם בעל כורחו (כמפלגות החרדיות) - אחרים מושלים בו, ומחליטים עבורו נגד רצונו. זהו חסרונה של האופוזיציה. מעלתה היא בכך שחבריה יכולים להציע הצעות המושכות את הלב, ולבוא בביקורת על זולתם בלא ליטול אחריות על כלל התמונה. מפלגת העבודה תוכל לזעוק היטב את זעקת העשוקים, משום שהיא פטורה מלעסוק בשאלות התקציב ובשאלות הביטחון. החרדים יוכלו לזעוק את זעקת לומדי התורה, משום שהם פטורים מלעסוק בצורך האמיתי והדוחק לשוויון בנטל, ובשאלות כוח האדם בצה"ל. חברי הקואליציה לעומת זאת, נדרשים להחליט עבור עצמם ועבור אחרים. זוהי חירות. אך הם אינם יכולים להחליט לפי מה שלבם חפץ, או בהתאם לחזון אחרית הימים שלהם. הם חייבים לראות את התמונה הכוללת, ולהתחשב בכל צדדיה. זוהי קבלת האחריות, שהיא תאומתה הסיאמית של החירות, גם אם לעתים היא פחות מושכת ונעימה . הציונות הדתית במשך כל ימיה הייתה מגזר. גם בימיה הטובים של המפד"ל, ימי שפירא ובורג, י"ב המנדטים והמקום הקבוע בקואליציה של בן-גוריון ושל אשכול, היא לא ממש נדרשה ליטול אחריות על כלל הנעשה במדינה. היא הייתה מגזר טוב ותורם, והאמינה שדרכה חשובה לכל עם ישראל, אך דאגתה לכלל ישראל עברה דרך צינור דאגתה למגזר שלה, בהתיישבות, בחינוך, ובקיומה של נוכחות דתית בחברה. ברגע שוויתרה על האחריות, היא ויתרה גם על הסמכות ועל היכולת להוביל. הסמכות והאחריות הן שני צדדים של מטבע אחד. חייה היו לעתים טובים ונעימים, אך היא איבדה את החירות. כך נוהגים היום החרדים. הם נוטלים אחריות על לימוד התורה, החשוב לכולנו, אך לא על כלל בעיות האומה.
|
הציונות הדתית בנוסח נפתלי בנט וחבריו עברה למשהו חדש. הברית המפתיעה שלה עם לפיד, כלומר גם עם פרי, גרמן ושלח, עוררה הערכה רבה בנאמנות האישית שהייתה בה, ובעמידתה המרשימה בלחצים ובפיתויים. אך יש לה גם תוכן. המכנה המשותף בין לפיד לבין הציונות הדתית של בנט אינו בנושא ההתיישבות ולא בנושא התורה. הוא נעוץ בנכונות לראות יחד תמונה כוללת, וברצון הנחוש להשיב את האמון במערכת הפוליטית. דרכה הצפויה של הציונות הדתית החל מעתה היא נטילת אחריות על התמונה הכוללת, על כלל האומה, ורק מכוחה - גם על המגזר היקר שלנו, ולא להפך. זוהי מעין יציאה מעבדות לחירות, אך היא אינה פשוטה, ויהיה לה מחיר. ה'ברכות' שקיבלנו זה עתה מן החרדים הן הקדמה קלה ל'ברכות' שנקבל מעצמנו ומבשרנו, כשיתברר שהדאגה למגזר עברה לספסל יותר אחורי. המבחנים לכך יבואו מיד. מנהיגי המפלגה קיבלו על עצמם בפומבי לדאוג לתורתם ולרווחתם של החרדים בד-בבד עם דרישת השוויון המוצדק בנטל הצבא ובנטל הפרנסה. הם התחייבו לעמוד בכך למרות היחס המנוכר והקשה שקיבלנו מן החרדים. הם קיבלו על עצמם לדאוג בתחילה להורדת יוקר המחיה ויוקר הדיור לכלל החברה, עוד לפני שיתבקשו לדאוג להורדת יוקר החינוך במגזר הציונות הדתית. הם קיבלו על עצמם יחד עם חבריהם לחבר את תורת ה' ואת פניה המאירות לכלל העם, והם יצטרכו לדאוג לכך עוד לפני שידאגו לחיזוק התורה בציונות הדתית. אני משוכנע שהם ידאגו גם למגזר הציונות הדתית. אני מאמין באמונה שלמה שבלא הציונות הדתית בטל הדבק היסודי המחבר היום את שבטי ישראל לעם אחד. אך ברגע שהורם העוגן ונפלה החלטה ליטול אחריות לגורלה של האומה כולה, יצאנו לא רק לחירות. יצאנו גם אל המדבר הגדול, מדבר של נחש, שרף ועקרב, וצימאון אשר אין בו מים. אנו חזקים דיינו כדי לעמוד בדרך החדשה, וסופם של הפירות לבוא, בעת שהתורה וההתיישבות יוכרו כצרכי האומה ולא כצרכיו של המגזר. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. לעניות הבנתי אין הכוונה רק לנדידה תודעתית שלנו אל המחוזות שלפני שלושת אלפים שנה, אלא בעיקר לראיית דבר ה' המדבר אל דורנו במושגי יציאת מצרים שבהם דיבר אל דורם של משה ואהרן. דרכים רבות לראייה זו. גם בראיית גאולתו אותנו מכף אויבינו בכל שעה ושעה, אך אולי גם בצורך שלנו לקבל בעת הזו אחריות אמת על כלל ישראל ולהנהיג כבני חורין.
|
|
תאריך:
|
02/04/2013
|
|
|
עודכן:
|
02/04/2013
|
|
יעקב מדן
|
יציאת מצרים של הציונות הדתית
|
|
הכאתם של שני הקשישים על-ידי אבות של "תכשיטים" תמימים ורכים איננה מפתיעה כלל ועיקר. במדינה שבה האלימות מכל הסוגים היא נורמה שבאמצעותה משיגים כל דבר, כאשר רשויות האכיפה עסוקות בטפל ולא בעיקר ומערכת המשפט נוהגת ברחמנות, כאשר חיי אדם הפכו להפקר, אין מקום לתמוה איך בריונים מסוגלים להכות קשישים במרכזה של עיר ללא כל חשש. על זאת נאמר: "המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים".
|
|
|
לפני מספר שבועות נסעתי לשדרות במסגרת פרויקט "גרים בציבורי", תערוכת צילומים המתעדת את החיים בדירות הדיור הציבורי. לא נסעתי לחפש את הדירות המעופשות או אלו הזקוקות לשיפוץ משמעותי אלא דווקא כאלה שהחיים בהם טובים ושלמים. כמו כל משפחה ישראלית ממוצעת.
|
|
|
דמיינו שהמזרח התיכון בנוי מצורה של חצי סהר. כעת, נחלק את חצי הסהר לפי ההרכב המוסלמי הכללי בשכונה - שיעים מול סונים, ונדרג ונמקם לפי אידאולוגיה, השפעה ורציונליות (מוסלמית).
|
|
|
כולנו למדנו להכיר את שיטותיו של משה קצב ללכוד נשים ולקרב אותן אל יצועו.
|
|
|
משטר בעל אידיאולוגיה קיצונית, המצוי במצב מלחמה עם שכנתו, מחליט להשיג נשק גרעיני. העולם נזעק ומטיל עליו עיצומים, הגורמים לבידוד כמעט מוחלט ולמצוקה כלכלית קשה באותה מדינה, אך אין זה עוזר: הנשק הגרעיני הופך לעובדה קיימת, וכל עימות עם אותו משטר נושא פוטנציאל של מלחמה גרעינית.
|
|
|
|