אחת הטענות החזקות שמשמיע המשטר הסורי במהלך השנתיים האחרונות נגד המעורבות של קטר בסוריה היא שאמיר קטר גייס את כל האפשרויות הכלכליות שלו כדי להילחם באויב הלא נכון: במקום להילחם בישראל, שהיא הבעיה האמיתית של הערבים והמוסלמים, משקיע אמיר קטר את אונו והונו במלחמה נגד משטרי "ההתנגדות" ובראשם סוריה ולוב, העומדים איתן מול ישראל והציונות. קטר אינה נוהגת להגיב על האשמות מסוג זה, שכן השימוש בישראל היה מאז ומתמיד אמצעי להחבאת בעיותיו האמיתיות של העולם הערבי והאיסלאמי, הממוקדות במשטרים המושחתים והרקובים, האכזרים וחסרי הלגיטימיות.
אלא שהתעמולה הסורית הצליחה בסופו של דבר. ביום שלישי האחרון, כשעם ישראל חגג את היום הראשון של חג החירות, התכנסה פסגת הליגה הערבית בדוחא בירת קטר וקיבלה שתי החלטות חשובות: האחת, לחמש את האופוזיציה הסורית הכוללת גם כמה קבוצות ג'יהאדיסטיות נוסח אל-קאעידה, כמו "ג'בהת אלנוסרה", לגרש את
בשאר אסד ומשטרו ממוסדות הליגה ולהפוך את האופוזיציה הסורית למייצגת הרשמית של סוריה במוסדות אלה. ואכן, מאחורי השלט "הרפובליקה הערבית הסורית" ישב בוועידת הפיסגה מועאד' אלח'טיב, ראש קואליציית ארגוני-האופוזיציה הסוריים.
רוח גבית מאובמה
ההחלטה השנייה הייתה להקים קרן של מיליארד דולר במטרה לחזק את אופיה הערבי והאיסלאמי של ירושלים, וכדי לתת תוקף להחלטה זו, הכריזה קטר כי היא תורמת חצי מיליארד דולר לקרן. על-פי ההחלטה, תשמש הקרן למימון פרויקטים ותוכניות לחיזוק העמידה האיתנה של תושבי ירושלים ולחיזוק הכלכלה הפלשתינית, כדי שזו תוכל להשתחרר מתלותה בכלכלה הישראלית. "הבנק האיסלאמי לפיתוח" התמנה לנהל את הקרן. במקביל, החליטה וועידת הפסגה להרכיב משלחת שרים בראשות ראש-הממשלה ושר החוץ הקטרי, שייח' חמד בן ג'אסם אלת'אני, וחבריה יהיו מירדן, סעודיה, פלשתין, מצרים, מרוקו ומזכ"ל הליגה, כדי להפעיל לחצים על הממשל האמריקני בעניין הפלשתיני בכלל ובעניין ירושלים בפרט.
השאלה עתה היא אם יש להתייחס ברצינות לכוונותיה של קטר, ובמיוחד לאור העובדה שבעוד כחודש נציין 46 שנים לאיחוד ירושלים. המספר הזה חשוב, כי בעוד ארבע שנים יציין העולם האיסלאמי 50 שנה לאובדן ירושלים ושיבתה לחיק היהודי, ותקופה של 50 שנה היא מבחינתו בעלת משמעות סמלית של קביעות ונצח.
עלינו להניח כי קטר מתייחסת במלוא הרצינות לעניין ירושלים, בשל כמה סיבות:
- השליטה האיסלאמית במזרח ירושלים, ובמיוחד בשטח הר הבית, משמעותה על-פי האיסלאם היא ביטול היהדות. היא חלק מתפיסתו כי האיסלאם בא לעולם כדי להחליף את היהדות והנצרות. מוסלמים אינם מסוגלים להסכים עם השליטה היהודית בהר הבית, שכן מבחינתם משמעותה שהיהדות חזרה להיות דת רלוונטית, אחרי שהאיסלאם ביטל אותה כשהגיע לעולם במאה השביעית לספירה.
- השליטה היהודית בהר הבית מסמלת יותר מכל את הניצחון הישראלי על העולם הערבי במלחמות מאז 1948. יש בכך פגיעה בכבוד הערבי ובגאווה האיסלאמית. אין ולא יכולה להיות פשרה בעניין זה: היהודים יכולים לחיות כבני חסות ("אהל ד'ימה" של האיסלאם), כל עוד הם מקבלים עליהם את המגבלות שיטיל עליהם השלטון המוסלמי, ובשום פנים ואופן אינם רשאים לחיות כריבונים ושליטים על הארץ והמקומות שהאיסלאם קידש לעצמו, כמו הר הבית, שמאז שלהי המאה השביעית כונה "מסגד אל-אקצה".
- כיוון ש"האביב הערבי", שקטר מימנה ודחפה אותו בדרכים רבות, מתברר כמרחץ דמים שקורבנותיו הם ערבים ומוסלמים, חייבת קטר לכפר על חטאיה באמצעות הפניית חלק ממשאביה נגד היריב ההיסטורי האולטימטיבי של האיסלאם, הלא הוא היהדות, ובמיוחד - ישראל.
- גישתו הפשרנית של נשיא ארה"ב כלפי הפלשתינים ואחיהם הערבים מעניקה סיכוי לא קטן לכך שבממשל האמריקני הנוכחי תהיה אוזן קשובה לדרישות הפלשתיניות, הערביות והאיסלאמיות בנוגע לירושלים.
- בעולם הערבי והאיסלאמי יש קונסנזוס כמעט כללי הרואה בירושלים רכוש איסלאמי. זה מאפשר לקטר להוביל עניין שעליו, לשם שינוי, כמעט כולם מסכימים.
- המאבק על ירושלים הוא העניין הכמעט יחיד שעליו מסכימים גם כל הפלגים הפלשתינים, ולכן הוא יכול לשמש בסיס לאיחוד מחדש של אש"ף וחמאס.
- יש בישראל לא מעט אנשים הסבורים כי ויתור על ירושלים ישביע את תיאבונם של הערבים והמוסלמים, ואחריו הם יניחו לישראל לחיות בשלום. הם קוראים ל"פשרה" שמשמעותה ויתור על מזרח ירושלים, כולל הר הבית, וקטר יכולה להסתמך גם עליהם במאבק זה נגד ישראל.
המערכה - קווי מתאר
מיליארד דולר מאפשרים לקטר לעשות דברים רבים, שכולם מותרים על-פי החוק בישראל: רכישת בתים ומגרשים מיהודים ומנוצרים במחיר מופקע; פעילות למניעת רכישת בתים ומגרשים על-ידי יהודים ונוצרים; הקמתם של ארגוני חברה אזרחית ומוסדות "צדקה" איסלאמיים וכלליים יחד עם יהודים ונוצרים המשתפים פעולה בין בתמימות ובין בזדון; תמיכה בפעולות "תחזוקה" של הווקף בהר הבית; תמיכה בפעולות למבוגרים ולנוער בהר הבית המאורגנות על-ידי שני הפלגים - הצפוני והדרומי - של התנועה האיסלאמית בישראל; מתן מענקים לתושבים ערביים בירושלים עבור בניית בתים, עם רישיון ובלעדיו; מתן מענקים לתושבים ערביים בירושלים שהמדינה או העירייה הרסה את בתיהם; מימון ארגונים הפועלים למניעת הרס בתים; הגברת הכיסוי התקשורתי של "אלג'זירה" - הערוץ הג'יהאדיסטי של קטר - על ירושלים לשם השבת המודעות ל"כיבושה", אחרי שמאורעות "האביב הערבי" הסיטו אותה ממרכז העניין של העולם; מימון תביעות פרטיות להשבת רכוש מאנשים פרטיים, העירייה ומנהל מקרקעי ישראל; מימון תביעות לעיכוב וביטול תוכניות פיתוח של העירייה; פעילות בינלאומית להגברת המודעות ל"כיבוש" הישראלי בירושלים; מימון כנסים וועידות בינלאומיים בנושא "ייהוד ירושלים"; פעילות נגד פרסומות ישראליות בחו"ל המציינות את ירושלים כבירת ישראל; מימון פנייה לארגונים ולבתי דין בינלאומיים נגד הצעדים שנוקטת ישראל בירושלים; מימון מערכת החינוך הערבית בירושלים כדי למנוע דריסת רגל של משרד החינוך הישראלי בה; מימון של הקמה ופיתוח של תשתיות (מים, ביוב, חשמל, תקשורת, כבישים, מדרכות וגנים) במזרח ירושלים; מימון הקמת מסגדים במזרח ירושלים; מימון עמותות ישראליות נוסח "עיר עמים" ודומותיה דרך
הקרן החדשה לישראל או קרנות אמריקניות כמו קרן פורד; מימון פוליטיקאים ישראלים התומכים בחלוקת ירושלים; מימון משלחות בינלאומיות "לעמוד על המציאות" בירושלים; מימון מסעות "שורשים" לאנשים מארה"ב ומאירופה לירושלים; מימון ספרים ופרסומים על העבר האיסלאמי ו"ההווה העגום" של ירושלים; תמיכה בהתבססות
עובדים זרים מוסלמיים - ובעיקר מאריתריאה - בירושלים; ארגון הפגנות בירושלים כדי הביא את עניינה לחדשות; מימון סמוי של משפחות שהידים שהקריבו ושיקריבו את עצמם בפיגועים בירושלים.
אלו הן רק מקצת הפעולות שיש בכוחה של קטר לעשות ולממן, הן ישירות והן בעקיפין. חלק מן הפעולות הללו מתבצע כבר היום. חשוב לציין כי יש לקטר אפשרות להזרים כספים לתוך ישראל דרך קרנות, חברות וארגונים הפועלים באופן חוקי באירופה או בארה"ב, וקשה מאוד למדינה דמוקרטית כמו ישראל לעצור את זרימת הכספים הללו ולאסור פעילות הממומנת על ידיהם. ייתכן שהמחוקק הישראלי יצטרך להשתמש בחוק יסוד: ירושלים כדי להרחיב את סמכויות המדינה באופן שניתן יהיה להיאבק באופן אפקטיבי באיומיה של קטר להעביר לירושלים את "החורף האיסלאמי" שהיא ניצבת מאחוריו מאז דצמבר 2010. דמוקרטיה לא צריכה לאפשר ג'יהאד נגדה, גם אם זה נוקט אמצעים הנראים חוקיים. עלינו להיות "דמוקרטיה מתגוננת", היות שמדינה דמוקרטית הנמנעת מלהגן על עצמה היא דמוקרטיה מתאבדת.
בחודש נובמבר של שנת 636 לספירה החל המצור האיסלאמי על ירושלים שהייתה אז תחת פיקודו של הבישופ הביזנטי סופרוניוס. חצי שנה אחר כך, בשלהי אפריל 637, לאחר שהח'ליף עומר בן אלח'טאב הגיע לשערי העיר, נכנע סופרוניוס ומסר את מפתחות ירושלים לשליט האכזר של שבטי המדבר. השאלה שהעולם עומד בפניה היום היא: האם שוב יימסרו מפתחות עיר הקודש לשבטי המדבר הבאים על כנפי הפטרודולרים מחצי האי הערבי? האם לא הגיע הזמן שנבטל את מורשתו של משה דיין, שהעניק לווקף את השליטה על מקום המקדש?
התמיכה של קטר בשונאי ישראל אינה סוד: רק לפני חודשים ספורים ביקר אמיר קטר ברצועת עזה והשאיר לממשל הטרוריסטי של חמאס כמעט חצי מיליארד דולר. בכך הוכיחה קטר שהיא מדינה תומכת טרור באופן הרשמי ביותר. אם העם היהודי ותומכיו הנוצרים לא יתעוררו בזמן, אנו עלולים למצוא את עצמנו ניגפים בג'יהאד שהכריזה קטר על ישראל בעניין ירושלים. המחוקק הישראלי חייב להיכנס לפעילות מיידית כדי להניח את התשתית החוקית לקרב ההגנה הישראלי והיהודי על בירת היהודים זה 3000 שנה. יש לגייס את היכולות הפוליטיות והאפשרויות הפיננסיות של העולם היהודי והנוצרי לקידום פני הרעה משבטי המדבר, הממומנת בכספי הזהב השחור, העולה שוב על ירושלים.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
