דם על הידיים

כתב "ידיעות אחרונות", אלכס פישמן, כתב ביום ו' 3.12.04 על כך שמזה חודש הפסיק החמאס לירות טילים על שדרות וכן שמהנדסי הטילים עברו 30 ק"מ דרומה לחאן-יונס כדי לתרום מכשרונם להפגזת גוש קטיף. הסיבה לכך פשוטה. הריגת 120 איש בתוספת לחורבן היסודי והמקיף בבית חנון וג'יבליה בפעולת "ימי תשובה" של צה"ל גרמה לחמאס להגיע למסקנה שהיהודים 'השתגעו' ולא כדאי להמשיך להרגיז אותם בגזרת שדרות.

ניתן להסיק כמה מסקנות מאלפות מהתיאור הזה. ראשית, מתברר שיש לטרור פתרון צבאי, ושיש מקרים שמה שלא הולך בכח הולך בעוד יותר כח כי מסתבר שלא הופעל מספיק כח עד כה, וכעת הגיעו הערבים למסקנה שיש מחיר שאינם יכולים להרשות לעצמם לשלם עוד.

ההצלחה הצבאית הזו שהושגה בקלות יחסית, מצטרפת ליתר המקרים שבהם הצליח צה"ל להשיג שקט כשהפסיק לעשות חשבונות פוליטיים שמאלניים. כך היה בחברון כשאל"מ דרור ויינברג הי"ד שבר את כללי ההבלגה, כך ב"חומת מגן" ששברה את גב הממסד הטרוריסטי, וכן במקרים רבים שאינם מגיעים לתקשורת שבהם יחידות ומפקדים המשנים על דעת עצמם את כללי האיפוק, משליטים כללי משחק חד משמעיים בגזרתם וכך מבינים המחבלים שכדאי להוריד פרופיל, או להסתלק מהגזרה.

נצחונות אלו מבליטים את מחדלי צה"ל והממשלות בכל תקופת מלחמת אוסלו, כי אם ניתן להשקיט את גזרת שדרות בכזו קלות, מדוע לא התבצעה הפעולה הזו מזמן?

שאלה נוספת החייבת להישאל, ושעליה פסח אלכס פישמן משום מה, היא למה בגזרת חאן-יונס אין תגובה זהה להפסקת אלפי הפצצות הניתכות על מתיישבי גוש קטיף?

את התשובה חייבים לציבור כמה גורמים.

בראש ובראשונה - ראש הממשלה היכול להורות לצה"ל להתנהג בחאן-יונס בדיוק כמו בג'יבליה, אך אינו עושה זאת. אם מישהו טוען שאין כאן כוונה לשמר את לחץ הפצמר"ים כדי לשבור את רוח תושבי גוש קטיף לצורך הקלת גירושם, שיקום!

אחריו, שרי הממשלה נמצאים בתור למתן התשובה ובראשם שר הבטחון, אך מה ניתן לצפות מהאיש שכרמטכ"ל הפקיר את מדחת יוסף לדמם למוות בקבר יוסף?

גם הח"כים, לפחות אלו שמתיישבי גוש קטיף יקרים לליבם, אינם פטורים מתשובה. מדוע אין שומעים מהם מילת ביקורת על כך שהפקודה להפסיק את הירי אינה ניתנת ושיתכן שבטחון המתיישבים מופקר בכוונה תחילה ובדם קר?

לא תמיד יושב צה"ל בחיבוק ידיים. כשהוקם ליד נוה דקלים צריף רעוע לזכר ישראל לוטטי ותפארת טרטנר שנרצחה על-ידי פגז באישור עקיף של הממשלה וצה"ל בהתאם לכללי האיפוק המכוון, פעל צה"ל בנחישות. באישון לילה הגיעו חיילינו האמיצים לפרק את הצריף, תוך שהם מכים את הנערים שהיו שם. לכך יש לצה"ל מספיק מוטיבציה וכח אדם.

קציני צה"ל הבכירים המכירים היטב את המצב הזה אינם פטורים מלתת דין וחשבון על מדיניות זו שלה נותנים הם את ידם יום יום. אך רובם הינם בעלי "ראש קטן" ממלאי פקודות חסרי כבוד אנושי ומקצועי.

רבים נחרדים מהידיעה בידי מי מופקד היה בטחון המדינה למראה רובם של קצינים אלו לאחר שחרורם, כשהם 'בגודל טבעי' ללא המדים מעוררי יראת הכבוד.

קשה גם שלא להתפלא לנוכח שתיקתם של הקורבנות - תושבי גוש קטיף המרשים למצב הזה להימשך. התושבים המופלאים הללו רושמים בהיסטוריה היהודית פרק גבורה מופתי. אך האם לא ניתן לחסוך חלק מהתלאות הללו? מדוע הם חוטפים בשקט את האש ולא מרימים קול זעקה? איך יתכן שלרמטכ"ל, אלוף הפיקוד ומפקד האוגדה אין הפגנות קבע ליד בתיהם ומפקדותיהם? איך יתכן שהם אינם מוחרמים ע"י המועצה והתושבים? כל עוד לא עשו תושבי גוש קטיף כמיטב יכולתם לגרום לשלטונות לשנות את המדיניות המופקרת כלפי ההפגזות, הם שותפים באחריות למצב.

גישת המאבק הכושלת המתמצה בסיסמה התמוהה "יש לנו אהבה והיא תנצח", היא זו שהובילה לכשלון במאבק במוסדות המדינה המפקירה אזרחים לפצמ"רים. אין ספק ששרון מכיר היטב את נקודות החולשה של אנשי גוש קטיף, ויתכן שהבנתו זו תרמה להחלטתו על עקירתם. על מנת להמנע מחזרה על הכשלון במאבק על הפצמ"רים, חייבים המתיישבים לשנות בזריזות את גישתם למאבק על בתיהם כדי לעצור את הסיוט שמכין להם שרון.