דרוש חשבון נפש חרדי

הדיון בסוגיות 'שוויון בנטל', 'מתווה הגיוס', 'שוק העבודה' וכדומה גרר אחריו פולמוס רחב יותר בקשר ליחסי המגזרים - הציונות הדתית והחרדים. לפני שבועיים קראתי לדו-שיח חרדי-חרד"לי ברמת דרג ב' ('גדולי התורה' אינם בנויים לשיח) וקיבלתי כמה תגובות 'מעבר למתרס'. מרביתן לוחמניות ("אתם שותפים ל'חורבן התורה'"; "כרתתם ברית להעברת החרדים על דתם"; "המזרחי מראשיתו היה רפורמי"). סיסמאות אלו הן פרי התלהמות והסתה, אך לדעתי יש מקום ל'חשבון נפש' גם במחננו; כיצד הגענו לתהום פעורה בין המחנות, ולו וירטואלית בלבד?

ברם, דבריי היום מופנים למגזר החרדי, ולהם אני קורא לערוך חשבון-נפש רציני. אינני מתכוון לרמה האידיאולוגית; האם השואה הוכיחה את צדקת הציונות? האם תקומת המדינה היא 'אתחלתא דגאולה'? האם ראוי להשתלב עם כלל ישראל או להתבדל? האם אפשר להכניס 'לימודי חול' בין כתלי הישיבות הקטנות? וכיוצא במחלוקות יסוד אלו. לא באלו עסקינן הפעם.

דבריי הם מן הזוית החרדית, 'לשיטתכם', כפי שנראית בעיניי. הגיגני החרדים יטיחו כנגדי: "אצלנו הכל מוכתב על-ידי גדולי התורה. אם יש לנו דעה, הריהי בטילה ומבוטלת מתוך ציות לגדולינו". לא ניתן להתווכח עם אמירה זו אלא רק לפקפק באמינותה. גם בתוך הציבור החרדי לגווניו (לא כולם 'ליטאים'!) לא פעם נוצרות עובדות מלמטה המקבלות גושפנקה, לעתים בדיעבד על-ידי 'גדולים' מליגה א', ולכתחילה על-ידי ליגה ב'. למשל הנח"ל החרדי, שח"ר בחילות המודיעין והאוויר, לימודי מחשבים בסמינרים לבנות, מכללות אקדמיות חרדיות, מופעי זמר המוניים, צרכנות תקשורת ואינטרנט וכיוצא במאפיינים אלו שהזמן גרמם. גם בחיים החרדיים מפכים זרמי עומק למרות ביקורת 'רשמית' מלמעלה.

מי שבירך...

לכבוד יום העצמאות הממשמש ובא אפתח בביקורת ממוקדת; אי-אמירת 'מי שבירך' לחיילי צה"ל בבתי כנסת ובישיבות חרדיות! כדי להנמיך את הלהבה אוותר על דיון בתפילה לשלום המדינה (לטעמי, אם אנו שרויים בגלות-ישראל חובה לדרוש בשלומה של מלכות, לא פחות מהצאר ניקולאי ומאליזבט-אלישבע הבריטית). בהתכתבויות פולמוס עם חרדים קיבלתי שתי תשובות לתרעומת זו, אמיתית ופלפולית. הפלפולית: "למה דווקא לשלום חיילי צה"ל? ומה עם מכבי אש? ושוטרי התנועה המחרפים נפשם? ובכלל, בצה"ל יש הרבה ג'ובניקים". זה מזכיר את התשובה המבודחת: "אנו ממתינים באמירת הלל ביום העצמאות עד שבן-גוריון יצטרף".

והתשובה האמיתית; "אין לנו דעה! הכל קובעים 'הגדולים', כולל שוכני-עפר. והרי מרן החזון-איש סירב לקביעת עשירי בטבת לזכרון השואה כי אנו ננסים וחדלי אונים". ואנוכי הקטן עומד ושואל (ואפילו צווח!): האם לא נמצא מישהו (דרג ב'!) שיחשוב שמי שמבקש להכיר בלימוד התורה כתחליף לשירות צבאי, "דמצלא ומגנא", ותובע שהציבור יממן את 'חיל השם' - האם לא צריך לגמול ב'מי שבירך' (למדינה! גם לשריה ויועציה!)? האם הסדרי 'יששכר וזבולון', זה במשנתו וזה בטנקו, לא מזקיק ברכה הדדית? ויש לי הפתעה בשבילכם: קבוצה חרדית המתפללת בבית כנסת לאומי בבני-ברק קיבלה אישור מהרב שטיינמן ל'מי שבירך'ים אלו! בדוק!

רכישת לבבות

'חשבון נפש' איננו רק ב'מי שבירך', ואיננו רק במשמעות של הכאה על חטא, אלא חשבון של שכר כנגד הפסד, כמו בשוק החיים. ארגוני זק"א ו'הצלה' מקדשים שם-שמיים ומאדירים את המגזר החרדי, "לתפארת מדינת ישראל" כהכרזת המייסד אשר כובד בהדלקת משואה ממלכתית באחד מלילי העצמאות. ארגונים אלו מושכים חבר'ה ישיבתיים אחוזי אדרנלין המתועלים לאפיק של תרומה לחברה. פעילות זו היא המשכם של מפעלי חסד, רפואי וכלכלי, הנישאים על כתפי הציבור החרדי וביוזמתו. בחשבון-נפש פשוט הכל נשכרים, הדעות מתקרבות והמחיצות מונמכות (אכן, יש הרואים בכך הפסד).

כאן אפוא הקריאה ל'חשבון'; חשבונם של המגזר החרדי, של התורה, של עם ישראל ושל הקב"ה; הבו לכם אנשים שיקימו את 'הצלה' לכבאות (יש המון זמן ללמוד בהמתנה לשריפה); את 'הצלה' לסיוע לקשישים ומוגבלים בלשכות הרווחה; ו...'הצלה שומרים הפקד' לאבטחת שערי גני ילדים, ישיבות ובתי ספר במגזר הדתי והחרדי. לשם כך די בכמה ימי אימונים בלבד!

ומי שנטוע חזק בספסלי בית המדרש יוכל להשתלב בשירות לאומי משמעותי (כולל 'מילואים') חודש בשנה במוסדות החסד ובארגונים נוספים שיוקמו במתווה זה. אני בטוח שמשימות כאלו ישילו מכם - אחיי ורעיי החרדים - את חיצי ביקורת ההשתמטות, הפרזיטיות והבדלנות (גם אם אינני מסכים להגדרות כוללניות אלו), ונמצא שם-שמיים מתקדש על ידכם. ועצות נוספות, בחינם: צפירות זיכרון ודגל! האומנם יש בהם הקרבה רוחנית כה דרמטית?

היש מי שמאזין? אם כן, אזי הדרך פתוחה! ואל דאגה, אישור ה'גדולים' יגיע. קצת באיחור וקצת בדיעבד - אבל יגיע!