עכשיו, כשהיא מתה באופן סופי, לכל המעט ולכל המאוחר עכשיו - אנא מכם, חטטניים צהובוניים, תנו לא לנוח על משכבה בשלום. הניחו לה לנוח, כפי שלא הנחתם לא בחייה. תפסיקו לבחוש ולפשפש בעברה (אולי בעוברה?!) הכי. די. הניחו לה לליידי די (ד' בחיריק), הידועה יותר בשמה הפרטי ובתוארה, הנסיכה דיאנה.
אני לא יודע ולא רוצה לכתוב את זה מעודן, אלא כך - עזבו אותה, הרפו. הניחו. מדי שבוע מופיע פרסום נוסף, נשכני, צהבהב - הב הב - שמטיל בה דופי ומצייר אותה באור עכור ומכוער. מדי שבוע מודבק לה רומן חשאי, מאהב סמוי, ומדי שבוע היא מוצגת כבוגדת או כנבגדת.
זה חילול קודש וחילול זכר. זו פגיעה גסה, מרושעת וזדונית, בכבוד - והיה כבוד! - המתה, קל וחומר בכבודה של הוד מעלתה הנסיכית, ליידי די, אישה יפה ומעודנת שמתה בנסיבות טרגיות אשר גם בחלוף שנים נותרו, ברובן, מעורפלות, אפופות סוד ותמיהות.
מסיבות טכניות אין לה אפשרות להשיב למשמיציה, לכן הטענות כלפיה נותרות ללא מענה, מה שבוודאי מותיר אותה מוכתמת ומבוזה.
אנחנו, החברה האנושית, היא חברה שלא יודעת לאפשר לאנשים לחיות בכבוד וגם לא - מתברר - למות ובכבוד. אם זה קורה באנגליה המהוגנת, המכופתרת, עתירת הנימוסין, זה עלול לקרות בכל מקום, בוודאי במקום גס ופרוע (ודי לחכימא...).
היא לא עשתה רע לאיש, ליידי די, ובחייה הלא-ארוכים רשומים לזכותה ולשבחה מעשים טובים ויפים, אשר החסד והחמלה שזורים בהם כחוט שני. היא סעדה תשושים וסייעה לנזקקים, הפשירה שלגים בחייהם הקפואים של קשישים בכוח חיוכה הממיס ועוד כיוצאים באלה - ואחרים - מעשים טובים ונפלאים, מעשים שהאירו פינות אפלות בחייהם החשוכים של בני אדם רבים.
אולי היא לא היתה חסידת (וחסודת) אומות העולם, אבל גם הנסיך צ'ארלס הוא לא האב הקדוש במנזר הצניעות. מכוער ומיותר לאוורר עכשיו את הכביסה המלוכלכת, משותפת או נפרדת,שלהם.
אני אעדיף לזכור אותה, מוטבעת על ידית של כפית, מחייכת, נסיכה מלכותית זוהרת, יפה ומהודרת, בחדר האוכל הקטן, האינטימי, של בית-דירות חמים, ברובע המפסטד הלונדוני, באגליה החורפית והמוסקת, לפני עשרים שנה, אולי טיפה יותר.
ובכל מקום שבו אם וכאשר אראה שמלכלכים עליה- אני אקום ואנקה, ואתבע את עלבונה של הנסיכה אשר בחייה היתה מוארת ומבורכת ודווקא לאחר מותה הפכה - ואולי מי שהפכו אלה הם הקנאים, שיחיו, שהפכו- להיות חשוכה ומקוללת.
סליחה, הנסיכה דיאנה (מי שצריך לבקש ממך סליחה בוודאי לא יבקש, כי הוא, או הם, עסוקים בהכפשה, בהשמצה ובשאר הסוגים של גרימת עוול) על כל הרע שמאנים לך אנשים שהלב שלהם ריק וקר.
