נולדתי בפלשתינה הבריטית כתשעה חודשים לפני שבן-גוריון הכריז, ב-14 במאי 1948, על עצמאותה של מדינת ישראל.
שמי, נורית, על שם פרח הנורית שגדל בר בישראל לאחר גשמי החורף.
אמי הייתה ניצולת שואה ואבי, לוחם יהודי שבסופו של דבר הצטרף ונלחם במלחמת העולם השנייה בשורות הבריגדה היהודית בצבא הבריטי.
גרתי באפריקה, אירופה, ועכשיו אני מתגוררת בארצות הברית, אך ישראל תמיד הייתה מרכזי. להיות בישראל, ולא משנה איפה שהתגוררתי, היה תמיד כמו להיות בבית.
מלאו לי 65 וגם ישראל חגגה כבר את יום הולדתה הזה; שתינו, המדינה היהודית ואני הגענו לגיל פרישה.
עם זאת, בעוד שבשבילי זה זמן לעשות חשבון נפש ולהזדקן בכבוד, למדינת ישראל המודרנית המסע לאורך ההיסטוריה המודרנית רק החל.
וכך, החלטתי לצאת עם וידוי קט, המבוסס על מה שלמדתי עד כה.
הבנתי שאם נולדת בישראל אי-אפשר להוציא את הישראלי ממך. לא משנה איפה אני נמצאת ומה אני עושה, מדינת ישראל היא חלק מנשמתי והיא מלווה אותי בכל מה שאני עושה, כי היא נתנה לי את הזכות להיות יהודיה חופשית וגאה.
בצעירותי לא ממש הבנתי מהי מדינת הלאום של העם היהודי. אני פשוט ידעתי שהיא קיימת ותמיד ברכתי אותה, שכן היא ביתם של כל היהודים.
אבל היום אני יודעת את המשמעות האמיתית. ישראל היא חבל ההצלה של העם היהודי ובארץ ישראל עורקי החיים של כל היהודים נפגשים. ללא העם היהודי לא תהיה ישראל ובלי ישראל המשכו של העם היהודי הוא בספק גדול.
בשנות חיי המתקדמות, כשהבנתי שישראל יכולה להעזר בכל עזרה שהיא, הצטרפתי למחנה הדיפלומטיה-ההסברה הציבורי של ישראל הבלתי רשמי בתקווה שאפילו אחוז אחד ממה שיש לי לומר או שאני עושה יעשה את ההבדל הקטן ויעזור לישראל.
כחברה במחנה זה עלי להשתמש בניסוחים מדויקים. שישראל היא לא בת שישים וחמש שנה, אלא בת
3,065 שנה.
אני מתווכחת עם אנשים המכנים את הערבים "פלשתינים" ובכך מכירים בלאומיות זו שהומצאה לא מזמן במטרה להשמיד את ישראל בכל אמצעי ודרך אפשריים. אני גם מתווכחת עם אנשים שקוראים לזה "הגדה המערבית", ולא יהודה ושומרון.
אני לעולם לא קוראת ליישובים ביהודה ושומרון "התנחלויות" ולתושביהם "
מתנחלים". אלה הם כינויי גנאי שפוגעים בישראל וביהודים.
כמובן שאני מאבדת את קור רוחי כשאני שומעת שאנשים מאשימים את ישראל על היותה "כוח כובש" ואדמות יהודה ושומרון הן אדמות "כבושות". כבושות ממי? זה עיוות של ההיסטוריה שאין לו הסבר ותירוץ. האם המדע שלי מוטעה לפיו ערש האומה היהודית החל ביהודה לפני למעלה מ 3000 שנה, על-ידי יהודים, ולא הערבים?
יש המכנים אותי "ימנית קיצונית"; אחרים קוראים לי "חסרת הגיון", אך זה לא גורם לי לסגת מעמדתי, להפך, זה רק מחזק אותה.
כיהודיה, אני לא חייבת לערבים, לא ל-"פלשתינים" דבר. כיהודיה מעולם לא שמעתי על מדינה בשם "פלשתין". כיהודיה, יש לי זכויות לכל הארץ המשתרעת מנהר הירדן ועד לים התיכון, ואני לא מוכנה לוותר על גרגר אחד מאדמה זו למישהו שכביכול יש לו תביעה אליה ומה שבטוח שאין לאף אחד תביעה כזו.
המשורר נתן אלתרמן כתב את השיר "
מגש הכסף" שהוא מגש הכסף עליו מדינת ישראל ניתנה ליהודים, שיר שהפך לסמל לאומי על תרומתם של לוחמי מלחמת העצמאות להקמת מדינת ישראל.
אבל הכוונה היא לא רק ללוחמי 1948. מאז ישראל נאלצה להילחם עוד קרבות ומלחמות ומגינים יהודים רבים מתו על הגנת מולדתם. וכך, הם ממשיכים לשאת את מגש הכסף שעליו מדינת ישראל עומדת.
לאף אחד אין את זכות לחלק, לפרוס, או להקריב את ארץ ישראל ובירתה ירושלים. לכל יהודי יש מניה בארץ הזאת ויש להתייעץ ולבקש את אישורו/ה לכוונות מסכנות כאלה
.
מדינת ישראל היא הפיקדון החיים של העם היהודי ופיקדון כזה אינו ניתן להחזרה.
אני אלחם בכל רוחי להגן על עמדתי ולהגן על מדינת ישראל. ישראל היא ארץ הסברס, קוצני מבחוץ ומתוק מבפנים. היא ארץ נועזת, חצופה, שוויצרית, מרגשת, מאתגרת, מושכת, ויוצאת דופן, איכותית וחופשית. וחובתינו, היהודים, לקבל את ישראל כמו שהיא בשעה שהעולם שונא אותה ומנסה להכשילה.
אם כל זה בגלל קנאה, שכך יהיה.
התשובה היא, שעלינו לתמוך בישראל אפילו יותר בזמן שהיא ממשיכה לעשות את מה שהיא עושה כל כך טוב; לעשות טוב בעולם הזה, לא רק ליהודים אלא לאנושות כולה, להיות אור לכל העמים.
3,056 שנים שמחות ומאושרות מדינת הלאום של העם היהודי, ישראל, ואני מאחלת לך שרק שתלכי מחיל אל חיל.
ההצלה תבוא ממורשתנו - קום יקום חזון עם ישראל
