ללמד זכות על כל אדם

פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו". "את קנאתי... לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל".

הנה רואים שפנחס קיבל שתי מתנות מהקב"ה - א) ברית שלום. ב) ברית כהונת עולם. וקשה - מדוע קיבל שני דברים, הרי עשה רק דבר אחד, קינא קנאה לה'.

ועוד קשה - מצאנו אצל אליהו הנביא ואצל ישעיה כאשר קינאו על פגיעה בהקב"ה נענשו על כך. אליהו הנביא, כאשר אמר על בני ישראל "כי עזבו את בריתך" כעס עליו הקב"ה והענישו. ישעיה הנביא, כאשר אמר "בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב" נענש עונש חמור ביותר, שנכדו מנשה הרגו במיתה משונה ביותר. ומדוע פה פנחס מקבל שכר על קנאתו והם נענשים על קנאתם אשר קינאו לה'?

אלא אפשר לבאר ולומר יסוד גדול: הצדיק צריך וחייב לקנא את קנאת ה' ולהוכיח ולעמוד בשער בת רבים, לצעוק ולומר את דבר ה', אך זה צריך להיות בינו לבין העם, וכאשר מדבר עם הקב"ה, צריך להיות מליץ יושר על עם ישראל וללמד זכות על עם ישראל.

וזה מה שעשה פנחס, ההפך מאליהו ומישעיה הנביא. פנחס עמד מצד אחד וקינא את קנאת ה' כלפי עם ישראל, אך כאשר עמד כנגד הקב"ה, לימד זכות על עם ישראל. כך מובא בתהילים: "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה". ודורשת הגמרא במסכת סנהדרין: "ויפלל", שעשה פלילות (ריב) עם קונו ואמר פנחס להקב"ה: על רשעים אלו יפלו עשרים וארבע אלף מישראל, ביקשו מלאכי השרת לדוחפו, אמר להם הקב"ה: הניחו קנאי בן קנאי הוא משיב חמה בן משיב חמה הוא.

ומפה רואים את דרכו של פנחס. מצד אחד עמד ונלחם על כבוד ה', ומצד שני עמד ולימד זכות על עם ישראל, מה שאין כן אליהו וישעיה, קנאתם ודבריהם היו כנגד עם ישראל אצל הקב"ה, ובמעשיהם גרמו קטרוג על עם ישראל, לכן הם נענשו ופנחס קיבל שכר עולם לו ולבניו לנצח נצחים.

ולכן קיבל פנחס שתי מתנות מהקב"ה על שני מעשים שעשה, גם בריתי שלום וגם כהונת עולם, גם על קנאתו בארץ וגם על עמידתו כלפי שמיים ללמד זכות על עם ישראל.

בימי בין המצרים

והנה בימים אלו, שהם ימי בין המצרים אשר קוטב מרירי ומידת הדין שולטת בעולם, יחדד ויחזק האדם לימוד זכות על כל יהודי ויהודי ועל כלל עם ישראל, כי המעלה של לימוד זכות על כל אדם ולימוד זכות על עם ישראל גדולה ביותר. "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", נחפש את המעלה המיוחדת שבכל אחד בעם ישראל אשר מביאה אותו לחיי העולם הבא.

"ואתה מחייה את כולם". בכל אחד יש את ה"אתה", חלק מהקב"ה אשר מחייהו וממלא את זכויותיו בשמיים. נשתדל בכל כוחנו לראות מעלת חברינו ולא חסרונם ונזכה הרבים להתחזק בלימוד זכות על עם ישראל. ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום.