כבוד השופטת
תמר נמרודי לא תוכל למחוק את כתב האשמה לכתובתה, שהעלה הנביא ישעיה בפרק א' 21, באומרו
"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה". (הפירוש מתוך
סיכומונה: איכה (=איך) הייתה לזונה (=נהפכה לזונה) קריה נאמנה (=ירושלים, שהייתה בימי דוד נאמנה לה', וכעת היא זונה לאלילים אחרים כמו אישה שלא נאמנה יותר לבעלה אלא זונה עם גברים אחרים).
כבוד השופטת לא תצליח כבר למחוק את האכזבה הקשה של הנביא משופטים כדוגמתה, כשהוא חלם וקיווה
"לְמִשְׁפָּט, וְהִנֵּה מִשְׂפָּח, לִצְדָקָה וְהִנֵּה צְעָקָה" (פרק ה' 7) זו הייתה צעקת המקלדת במשרדה שקרסה אחרי שהשופטת הקלידה ללא ניד עפעף את הפסק - 3.554 ימי מאסר למוכר בייגלך. זו הייתה צעקת חשבונייה שהתחשמלה, כי בוצעה בה פעולה חשבונאית מספסרת בחרותו של אדם. 731.00 שקל חדש תשלום קנס לעירייה או 3.554 ימי מאסר. וזה לאדם שמכר בייגלה בשקל. זה ערכו של ערבי בעיני שופטת בישראל.
הייתה זו פעולה חשבונאית של שופטת, שרמסה בנקישות מקלדת את כל ערכי המוסר המקראי, בצרפה את כל הערות הפקח העירוני בדבר ימי המאסר בכל דוח, והצליחה להגיע לתוצאה מזוויעה, השולחת מוכר בייגלך ערבי לעשר שנות מאסר.
הפעולה החשבונאית הזו לא בוצעה לכתובתן של רשתות לממכר מזון, הפתוחות בשבתות וצוברות מאות דוחות, שרק חלקן משולם. הפעולה החשבונאית נעשתה בלב מאובן של שופטת בישראל, כי לפניה ניצב אזרח ערבי.
מסתבר, שתגובה של תקשורת, תגובה של מאבק ציבורי יש בו כדי לשנות פסק דין בישראל. כבוד השופטת, תמר נמרודי, לא יכלה לעמוד מול סערה ציבורית. מול תקשורת עולמית שנתנה במה לפסק הדין המחפיר.
בעקבות המאבק הציבורי הזמינה השופטת את הצדדים לדיון דחוף, שבסיומו הוחלט לשחרר אחרי 17 ימי מאסר את זכי סבאח. בהסכמת העירייה הוחלט לבטל את פקודת המאסר נגדו.
המחאה עשתה את שלה. חבל שהשופטת התעשתה רק בעקבות המחאה. חבל שעיריית ירושלים התעשתה אחרי שהבינה שנחצו כאן כל הגבולות ובמעמד השחרור שיחררה הצהרה, שהפעם יישקל ברצינות עניינו של זכי סבאח להעניק לו רשיון לשאת מגש על ראשו ולצעוק בשער שכם: "בייגלה חם וטרי, רק היום, רק בשקל אחד".
