הטור של פריצי

מזכיר הכנסת ניגש לשולחננו ומסר ליו"ר מברק דחוף שהגיע זה עתה משגרירות ישראל בלונדון: הפרלמנט הבריטי עומד להתכנס בעוד יומיים ולמנות משלחת שתבקר בשטחים ותגיש לו דוח על התנהגות ישראל ויחסה לאוכלוסיה המקומית.

"בוא איתי, ותלמד", אמר לי ברמן. הלכנו ללשכתו. הוא הכתיב למזכירתו תיקון קטן בסדר היום של הכנסת למחר, קרא לסדרן וביקשו שיתלה את הנייר בלוח המודעות. במקביל, ביקש מדובר הכנסת להעביר את סדר היום הזה לידיעת כל העיתונאים הזרים המוצבים בישראל, והבריטים בכללם, ובעיקר למסור זאת לכתב החרוץ של ה-BBC בירושלים.

חזרנו למזנון. 40 דקות לאחר מכן נכנסו לבניין שני ג'נטלמנים גבוהים בחליפות פסים וניגשו בשקט ללוח המודעות שבפתח אולם המליאה. "אני רואה שלונדון כבר בודקת את השידור של ה-BBC", העיר ברמן בשלווה, וידע לנקוב בשמות שני הג'נטלמנים: האחד סגן הקונסול הבריטי בישראל והשני הנספח המדיני מהשגרירות. לובשי החליפות הוציאו בינתיים פנקסים קטנים, העתיקו לעצמם את סדר היום, ואז נעלמו בחשאי.

וזה מה שקרה: על-פי התקנון, ליו"ר הכנסת יש זכות להעלות במליאה כל נושא, וברמן פשוט הוסיף בתוך חצי דקה לסדר היום של המליאה למחר נושא חדש שיועלה להצבעה. וכך נכתב: "לפי הצעת יו"ר הכנסת: דיון והצבעה במינוי משלחת חקירה רשמית שתיסע מטעם הכנסת לבדוק את התנהגות הצבא הבריטי כלפי האוכלוסיה האזרחית בצפון אירלנד". אם לפרלמנט האנגלי מותר לחקור אצלנו, הסביר לי יצחק את המובן, אז גם לפרלמנט הישראלי מותר לחקור אצלם.

למחרת בצהריים הגיע מברק חדש משגריר ישראל בלונדון. הפרלמנט הבריטי ביטל את התכנסותו והסיר מסדר היום את ההצעה למינוי משלחת שתצא לחקור בישראל. המסר עבר, הקודים הובנו בשקט, המשבר נמנע. ברמן קרא למזכירה, הכתיב לה את מחיקת הסעיף שלו מסדר היום, ושלח את הסדרן לתלות את הפתק מחדש. וככה הפסדתי את ההזדמנות חיי לחקור את המתרחש באירלנד.

ישנם אנשים חכמים שהיה שווה להכירם. השבוע קברה מדינת ישראל אחד מהם. יצחק ברמן ז"ל.

'המרכז לחקר משפט וחברה' באוניברסיטת חיפה עורך מזה שנים מעקב אחר יחס הציבור למוסדות שלטון החוק בישראל, ובנה "מדד שלטון החוק". השנה, כך גילה המחקר, ירד אמון הציבור בבתי המשפט לרמת של 36% בלבד. דהיינו, רק קצת יותר משליש מאמינים עדיין לבתי המשפט. בבית המשפט העליון יש עדיין אמון של 56% מהציבור היהודי, ולמעט ההסבר שרק מעטים ראו איך באמת מתנהלים דיונים בבית המשפט העליון, אין לי הסבר לפער הזה. כך או אחרת, רוב הציבור בישראל כבר לא מאמין לשופטים.

זה צריך להדאיג. חברה שמאבדת אמון בבתי המשפט שלה הופכת לחברה שעלולה לחפש פתרונות אחרים. זה לא רק מסוכן, זה גם עצוב.

מה שעצוב יותר, זה יהיה לגלות שמערכת המשפט שלנו שוב תחפש להעסיק דוברים ויחצ"נים, ותתנפל באלימות על כל מי שמותח עליה ביקורת, במקום לפנות ליעוץ מקצועי ולבדוק מה השתבש בה, מה מקור ליקוייה ומדוע 2 מכל 3 אזרחים בוגרים בישראל איבדו את האמון בשופטיה, בפעולתם ובהגינותם.

ועצוב לראות שלא שר המשפטים, לא נשיא ביהמ"ש העליון ולא מנהל בתי במשפט או מי מעוזריהם, בעצם איש מכל הבכירים הללו, לא מעז אפילו להודות בחומרת המצב. וכשאדם מכחיש את המחלה, קשה להניח שהוא יוכל כבר להרפא ממנה. בטח לא בעצמו.

מחכמי המשפט הקדומים למדנו, שכאשר נשקפת לציבור כולו סכנה מחולה כלשהו, חובה לשקול אישפוזו בכפייה וטיפול בו גם בניגוד לרצונו. שנתחיל – או שתטפלו בעצמכם?

משרד החינוך יתקצב את ההפרדה בבתי הספר הממלכתיים-דתיים. למי שלא מבין, זה כיתות נפרדות לילדים ונפרדות לילדות, והתוצאה השנייה ממעשה כזה היא שבכל כיתה יהיו פחות תלמידים, מה שבטח מקל על המורים, משפר את רמת ההוראה ועוד כמה יתרונות שאין לילדים שלכם בבתי הספר הרגילים.

והתוצאה הראשונה היא הרגלת ילדים מהרגע הראשון לכך שיש להפריד את הבנות (את המילה להדיר לומדים רק בתיכון), והרגלת הילדות לכך שהן שונות, נפרדות, מוקצות. עיין ערך טומאה.

וזה הוחלט השבוע תחת שר חינוך מהמפלגה של יאיר לפיד. ככה זה כשממנים רב לתפקיד שר חינוך. וזה עוד רב שהוצג כנאור, כליברלי, כמתקדם. כל הכבוד יאיר. באמצע הקיצוצים והמיסים שהטלת עלינו, זה מתוקצב על ידך במסגרת ההבנות עם ה"אח" החדש שלך בנט, או שזו יוזמה עצמאית של הצוות המסור שלך, מי שהבאת לייצג את הבוחרים ההמומים שלך?

אשרי, ירושלמי אני. העיר כולה חוגגת עכשיו והעירייה שופכת כסף בטרוף. חגיגות בירה ואלכוהול בכל פינה, מסיבות רחוב בכל סימטה, פסטיבלים, להקות, מוזיקה, רעש ושעשועים. אפילו המוזיאון מספק לך יין, הורדוס ולהקות קצב באותו כרטיס ועוד בהנחה. כל יום יש מפגני שעשוע וצעדות הזדהות במימון עירוני, עד שלא כבר ברור מי נגד מי ומי רוקד למה: הומואים, רבנים, נשות הכותל או ליצנים. אבל הכל בעיר שמח וצוהל. ויש סיבה: עוד 3 חודשים יש בחירות.

אחריהן נחזור כמובן ל-5 שנים של רחובות מלוכלכים, של העברת קרקעות עירוניות ומוסדות ציבור לחרדים, של השמדת והרס מבנים ואתרים היסטוריים למען מגדלי דירות רפאים, של גביית ארנונה חונקת מעסקים מפרפרים, של בריחת צעירים ואוכלוסיה פרודוקטיבית למבשרת, למודיעין ולתל אביב. של תחושת חנק ויאוש נוכח מראה הרחוב המשחיר ותיסכול נוכח היקף השוחד והשחיתות הרווחים במחלקות העירייה.

וכל הכבוד לראש העיר ששופך עכשיו את הכסף על שעשועים. לזכותו ייאמר שאפילו בפומפיי לא חגגו ככה בימיה האחרונים, אולי בגלל שהם לא ידעו שאלה ימיה האחרונים של עירם. אנו הירושלמים, לעומתם, כן יודעים. לכן אנו חוגגים. בואו למסיבות הסיום של העיר.