מה הייתה דעתו של
הרב מרדכי אליהו על בנימין זאב הרצל? - התעניין אחד השואלים בשו"ת הסלולרי שפורסם בסוף השבוע (9.8.13) בעלון "עולם קטן". הרב שלמה אבינר ענה מה שענה, אבל אותי מטרידה בעיקר השאלה.
זו לא נראית כמו שאלה תיאורטית שבאה לפתור ויכוח בין שני חברים. השאלה היא למעשה: מה אני צריך לחשוב על הרצל? שהרי אם הרב מרדכי אליהו חשב X, מן הסתם אני לא אחשוב Y - כי מי אני ומה אני לעומת גדולתו של הרב אליהו המנוח. ובעצם, גם התשובה צריכה להטריד - עצם מתן התשובה. אני הייתי מצפה לתשובה בה ייאמר: ראה מקור זה וזה, אבל תחשוב בעצמך.
הכפפת המחשבה האישית לזו של רבנים קיימת במגזר החרדי, שאחד מעקרונות היסוד שלו הוא אמונת חכמים: אם החכם אומר משהו, תאמין בלי לשאול שאלות ותבצע בלי להקשות קושיות. הדרך הזו כמובן משרתת היטב את הרבנים ועוד יותר מכך את משמשיהם, שהרי היא סוגרת מראש כל אפשרות לוויכוח, לפחות בקרב מי שרואים את עצמם כפופים לאותו רב - ויהיה זה אדמו"ר, ראש ישיבה, רב מקומי או מקובל.
הבעיה היא שהתפיסה הזו נוגדת את היהדות. בשבת בה חולק "עולם קטן" בבתי הכנסת, קראנו בתורה את פרשת שופטים. שם מופיעה המצוה של "על-פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך - תעשה, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל". חז"ל דרשו את סוף הפסוק: אפילו אם יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין. לכאורה: חובת ציות מוחלטת. אלא שיש לראות את הפסוק הזה בהקשרו. שם מדובר על שאלות בהלכה שמופנות לסנהדרין, לא על שאלות במחשבה ובדעות שמופנות לכל רב.
מובן שמי ששואל את הרב שאלה בהלכה, חייב לנהוג לפי הפסק שניתן לו. הרי בשביל זה הוא שאל, ולא בשביל לצאת למסע דיג עד שיקבל את התשובה המתאימה לו. אך בנושאים של דעות, כל עוד הם במסגרת תפיסות היסוד היהודיות - לכל אחד יש זכות לדעה משלו. "שבעים פנים לתורה", אמרו חז"ל - לצד קביעתם ש"המגלה פנים בתורה שלא כהלכה אין לו חלק לעולם הבא". הכיצד? פשוט מאוד: האימרה הראשונה מדברת על סיפורי המקרא ועל ענייני הגות; השנייה מדברת על פסיקת ההלכה. ואם בהלכה יש מנעד רחב של דעות ומנהגים - קל וחומר בפרשנות ובהגות.
המגמה החרדית-לאומית לדבוק בדעתו של הרב ללא כל הרהור עצמאי, היא הרסנית. כך היה למשל בבחירות לרבנות הראשית, כאשר כמה מראשי הציבור הדתי-לאומי פעלו לטובתם של מועמדים מסוימים משום שהיו רבנים שהחליטו שכך עליהם לפעול. היו אפילו רבנים שהתיימרו לפרסם מודעות בחתימה "דעת תורה" בנוגע למועמד המועדף עליהם - כאילו יש בכלל "דעת תורה" בנושא כזה וכאילו יש להם מונופול עליה. וזה מחלחל כלפי מטה, כפי שאפשר לראות שוב ושוב באותן שאלות-מסרונים כמו זו שבה פתחנו.
אין לטעות: היהדות היא דת חובקת-כל שיש לה דעה על כל נושא. היא דת בעלת גבולות מוגדרים וברורים, שמחוצה להם נמצאים למשל הרפורמים. מצד שני, היא מאפשרת הרבה מאוד חופש מחשבה וגם חופש פעולה בתוך גבולותיה. היא לא אומרת מה לחשוב על הרצל, והיא לא אומרת מה לחשוב על הרב קוק. היא לא נותנת לרבנים את הזכות לקבוע מי מתאים לשידוך, והיא לא נותנת להם את הכוח להחליט לבדם מי יהיה הרב הראשי.
אם תימשך המגמה החרד"לית הזו של התבטלות מוחלטת בפני רבנים - גדולי תורה ככל שיהיו - יילכו וייטשטשו ההבדלים המהותיים בין הציבור הדתי לבין הציבור החרדי. זוהי מגמה מסוכנת מאוד, משום שבמקום קירוב לבבות בנוסח הדתי נקבל הסתגרות והתרחקות בנוסח החרדי - וזה ישפיע על המדינה כולה. ומה שהכי מדאיג הוא, שלא נראה שיש בציבור הדתי מנהיגים המסוגלים לעצור את המהלך הזה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
