בין קריית גת לרמת אביב

השבוע הלכה לעולמה ד"ר אריקה לנדאו, הגורו הישראלי לעידוד ולהכשרת נוער מחונן. בין עשרות אלפי הילדים שעברו דרך המכון שנשא את שמה - מכון אריקה לנדאו לקידום נוער למצוינות וליצירתיות - היו לא מעט אנשי היי-טק, סטארט-אפיסטים ומצליחנים אחרים.

כאשר הוקם המכון, ב-1969, עדיין לא דיברו על היי-טק, אבל כן דיברו על מצוינות, על מנהיגות ועל יכולת הובלה של מערכות. הילדים שיצאו משם קיבלו את הכלים הבסיסיים - כלים שלאחר מכן הם המשיכו בדרך לבניית עתידם המקצועי. ברבות השנים, היו אלה הדורות של המדענים שהביאו בשנים האחרונות כבוד ויוקרה למדינת ישראל: מפרסי נובל ועד לפרסים בעולמות המדע, הרובוטיקה והמתמטיקה.

מותה של ד"ר לנדאו מסמל את דעיכתה של תקופה יפה בתולדות הציונות. מדינת ישראל סובלת ממחסור כרוני במהנדסים ובמדענים. הסיכוי להקמתם של מוסדות נוספים כמו זה של ד"ר לנדאו ז"ל - קלוש,

סיבות לא חסרות. הנה אחת מהן: משרד האוצר ביטל השבוע, בהינף יד, את המעמד המיוחד לו זוכות ערי הפיתוח. כך, לפתע, קריית גת כבר אינה עיר מועדפת, ולכן, מי שיעבור לגור שם לא יזכה בשורה של הקלות. לדוגמה על-פי החוק עד כה עובדים שעוברים לגור בקריית גת ונשארים בה חצי שנה זכאים לפיצויי פיטורים גם אם החליטו להתפטר כעבור תקופה זו. ביטול ההכרזה על עיר מועדפת תבטל גם הטבה זו ותמנע מן הסתם מרבים אחרים לבוא לשם.

היצוא של אינטל בישראל בשנת 2012 הוא 4.6 מיליארד דולר. מרבית היצוא מגיע מהמפעל בדרום. לא ממרכז הפיתוח. גם ההשקעות של אינטל לאורך השנים היו בעיקר בדרום בקריית גת. במפעל. מלבד אינטל פועלים בקריית גת עוד שלושה מפעלי היי-טק גדולים: HP - אינדיגו, אלאדין ומיקרון שעתידו לא ברור.

חברות כמו HP-אינדיגו ואינטל (Intel) ואחרות תורמות רבות לקהילה ומכשירות בני נוער להיות הדור הבא של אנשי המדע וההיי-טק. כעת בא משרד האוצר ומגרש, הלכה למעשה, את אלה שרוצים לגור שם, ואינו מייצר להם חלופה סמוכה. אלה שלא יגורו שם, גם לא ישלחו את ילדיהם לחוגי העשרה שאינטל וחברות אחרות עורכות במקומות אלה.

אותם בני נוער מהפריפריה לא יכולים להגיע כל שבוע למכון של אריקה לנדאו ומכונים דומים. הם יישארו הרחק מהעיר הגדולה, הרחק ממוקדי הטכנולוגיה והחדשנות. בסיימם את השירות הצבאי הם לא יוכלו להתמודד בצורה שווה על מקום באוניברסיטה או על מקומות עבודה שדורשים השכלה וציוני סף גבוהים, שאינם בפריפריה.

מדינת ישראל לא השכילה לשכפל את המודל של אריקה לנדאו ז"ל. היא השאירה את זה בידי יזמים פרטיים, שהקימו מכונים וגופים שונים שמכשירים בני נוער מוכשרים ממילא, ומתפרנסים מזה לא רע. אפילו האוניברסיטאות נרתמו למאמץ והם מקייימות מסלולי לימוד מיוחדים לתלמידי תיכון שרוצים לסיים תואר ראשון עוד לפני הצבא. אבל גם אלו הם מיעוט ואפשר לומר שהם היו מתגלים בכל מקרה, כפי שמגלים בד"כ את המחוננים.

המפסידים הגדולים יהיו לא רק עובדי הההיי-טק וותושבי קריית גת והפריפריה. המפסידים האמיתיים יהיו כלל תושבי מדינת ישראל, שרובם לא מודעים לכך שלמרות החלק היחסי הקטן של עובדי תעשיית האלקטרוניקה וההייטק (פחות מרבע מיליון) הם אחראים למחצית מכלל היייצוא של מדינת ישראל, 21 מיליארד דולר בשנה שעברה. והנה עוד סיבה לדאגה: הבוקר פורסם בידיעות אחרונות כי במשך העשור האחרון חלה ירידה במספר התלמידים הזכאים לבגרות במדעי המחשב. זאת למרות מאמצים, תקציבים ומשאבים רבים מאוד שהמשרד מעמיד לנושא התקשוב בחינוך בשנים האחרונות. הנתונים על זכאים לבגרות הם רק סימפטום אחד של המציאות העגומה שבסופה המושג "ישראל מדינת היי-טק" יהיה עוד שורה בהיסטוריה של עם ישראל.

מדוע? כי מישהו במשרד האוצר בירושלים פשוט אינו מבין את חשיבות הנושא. האם למישהו אכפת?