"עמיש" (חלק ב')

המאמר נכתב במסגרת סדרת המאמרים המתפרסמת ב-News1 בנושא מחקרו של ד"ר מילשטיין על האיש יצחק רבין. לציין כי עמיש (ב') נכתב בתגובה לדחיית מילשטיין לעיקרי המאמר המקורי כלהלן:

"מיתוס חבורת הפלמ"ח, לרבות מיתוס רבין, לא נוצר על-ידי עמיש, אלא על-ידי מנהיגי הקיבוץ המאוחד, התנועה לאחדות העבודה ומפ"ם שבקשו לשכנע את הציבור בישראל כי ראוי לאפשר להם לשלוט בישראל כי הם בראו חבורה כה איכותית כמו לוחמי הפלמ"ח ובעיקר מפקדיו. (...) עמיש התברג לחבורת המשרתים של הגיבורים המיתולוגיים וזכה לתגמולים נאים. עכשיו כשנחשף הבלוף של מיתוס הפלמ"ח נחשפת גם דמותו האמיתית של עמיש שמעניינת רק אותו, והוא לוחם לשמר אותה. למלחמתו יש השפעה כלשהיא שכן היא מעטה (מכסה) את תהליך החשיפה, אך לא היא יצרה את תופעת רבין ולא היא שומרת עליו בתרבות הישראלית".

אינני מדבר על מיתוס הפלמ"ח ד"ר מילשטיין, אני מכוון לבשר האוריגרכיה הישראלית זו המזוהה על-ידינו כאליטה; אני מנסה לצלול למעמקי הקבוצה הזו ולעמוד על מאפייניה. אין ספק כי הקבוצה הזו היא משכילה, אינטלקטואלית, בעלת אפיקים בתחומי התרבות והספרות והאומנות והחינוך והרוח... אתה ואני ועוד רבים מנויים על הקבוצה הזאת, וכן גם עמיש מנוי על הקבוצה הזאת ורק טבעי שההנהגה שהקימה את המדינה תצמח מהקבוצה הזאת.

בתוך הקבוצה הדומיננטית הזו זוהתה תופעה מחזורית שחוזרת בכל שנות קיום המדינה על עצמה: התופעה מראה כי הקבוצה הזאת מתנהלת כמועדון חברים סגור לכל דבר ועיקר, ושני טיפוסים מנויים עליו כאשר שני הטיפוסים נכנסו אל המועדון בזכות האפיקים וההישגים התרבותיים שלהם - הם כרטיסי כניסתם אל המועדון, אבל וכעבור זמן קצר, הקבוצה מקיאה באופן מחזורי מתוכה טיפוס אחד מהחברים ונותרת לעולמי עד עם הטיפוס השני. זה לא שמדובר בוועדה מסדרת מטעם המועדון שמתכנסת מידי פעם ומחליטה מי לזרוק ומי להשאיר, אלא מדובר בתהליך אבולוציוני של ברירה טבעית לכל דבר ועיקר, במהלכו הטיפוס "א" מגיע לכלל בשלות בו אינו יכול לחיות יותר בקבוצה בחברת הטיפוס (ב), ובמקביל גם הטיפוס (ב) אינו יכול להיות בחברת ידידו (א).

בשביל להתרכז בשני הטיפוסים אקרא ל-(א) מילשטיין, ו-(ב) עמיש, שניהם אינטלקטואלים משכילים שנכנסו בטבעיות לקבוצה עם כרטיסי כניסה כשרים למהדרין. בשלב מסוים הקבוצה הקיאה את מילשטיין מתוכה, וגם מילשטיין עצמו סבל מחוסר אוויר במועדון, ולא רק שלא התנגד לצאת אלא נפלט בטבעיות מתוכה מתוך דחף אישי חזק. לציין כי כניסת מילשטיין ופליטתו היא מחזורית, כי מילשטיין הוא אבטיפוס שנכנס לקבוצה בטבעיות וכעבור זמן קצר נפלט ממנה. מצד שני עמיש נכנס למועדון והיווה את השלד שלו זאת כי הוא נותר במועדון לעד.

השאלה האינטלקטואלית שאני מנסה לעמוד עליה היא, מה סיבת יציאתו של מילשטיין מקבוצת הפלמ"ח, מהו מקור חוסר האוויר של מילשטיין במועדון הפלמ"ח, מאידך מדוע עמיש נותר כשלד במבנה הקבוצה ממנה נפלט מילשטיין? על זאת עניתי בגוף המאמר "עמיש", ואנסה לנסח זאת שוב:

לכל אחד האמת שלו שבונה אותה מתוך ההשכלה שלו, החינוך שקיבל, הספרים שקרא, המוסר שנחשף אליו, החברים שבילה בחברתם...מכלול כל אלה הם הראי שמתוכו אנו מצביעים על האמת, ועל כן כולנו מצביעים על האמת שהיגענו אליה ומכריזים עליה כאמת הנראית לנו כמועדפת, אולם רובנו מודעים לזאת כי האמת שבידינו אינה האמת המוחלטת, לכן אנחנו לומדים וחוקרים ומנסים להתחקות אחר שבילי האמת שאין להם סוף ומניין. אלה הם מאפייני החשיבה האנושית הטבעית של כל אדם באשר הוא, לכן, שוב, האדם התפתח והתקדם, כי הוא לא עצר בשום תחנה וראה בה את המקסימום המוחלט שניתן להגיע אליו, נהפוך, תמיד היה מודע לזאת כי יש עוד באופק.

מאידך קיימת קבוצה שולית וחריגה בחברה האנושית שסוטה מהתפיסה המחשבתית הכלל אנושית זו, ומצביעה על האמת שהגיעה אליה כאמת מוחלטת שאין מעבר לה כלום. מטבע הדברים הקבוצה החריגה הזו עוצרת בתחנה שסומנה על ידה ושוללת מעצמה את היכולת להתקדם ולהתפתח, כי הרי היא משוכנעת כי אין מעבר לתחנה שלה מאומה. מנויים על הקבוצה הזאת הפנאטים הדוגלים בפונדמנטליסם, הם הקיצוניים שהגיעו למסקנה הנחרצת כי האמת שלהם היא סוף הדרך של הטוב והישר והמועיל והיעיל... חברי כבוד בקבוצה הזו הם הגזענים למיניהם שדוגלים בהפליה גזעית כי הרי, שוב, הם משוכנעים כי הגזע שהביא אותם הלום הוא הטוב והמוחלט.

בנוסף מנויים על הקבוצה החריגה הזאת העריצים והרודנים למיניהם, כי גם להם נוחה המסקנה כי אין מעבר ליכולות האנושיות שלהם נאדה... ואם נתחקה אחר מוצא הרודנים הללו נגיע לקבוצת המשכילים שעצרו בתחנה זו או אחרת, וראו בעצמם כנציגי האמת העליונה עלי אדמות והשכלתם הגבוהה תעיד על זאת. לאחרונים אלה אנו קוראים "אליטה"- היא הקבוצה שנפלט ממנה מילשטיין ועמיש בנה את השלד שלה.

הקבוצה החריגה הזו וכאמור, שוללת מעצמה את היכולת להתקדם ולהתפתח, והצרה כי היא מגיעה בזכות השכלתה לעמדות מפתח ושוללת גם מהכפופים לה את יכולת ההתפתחות... לכן, למשל, אין הפקת לקחים בצה"ל... אולם הצרה הצרורה היא שהקבוצה החריגה הזו, ועד כמה שהיא קטנה, היא מנפה באופן מחזורי את השכבה הטבעית של האנושות, ומעבּה גם באופן מחזורי את השכבה החריגה- זו שבונה את שלד הקבוצה ושעמיש האבטיפוס שלה. על כן האליטה החריגה שולטת, למרות ועל-אף מספרה השולי בחברה.

זו ההנהגה שצמחה מהקבוצה השולית הזאת, וההנהגה הזו הולכת ומעבה את עצמה כאשר נפלטים באופן מתמיד מתוכה כל האנשים התקינים, השגרתיים, בעלי היכולת, הבריאים בנפשם, הישרים, המייצגים נאמנה את החברה במלואה.