כניסתו של
שי פירון לכהונת שר החינוך החדש, חושפת מחדש תופעה בעיתית במערכת החינוך. גם השר החדש, כמו כמה מקודמיו, החליט בבהילות תמוהה בסמוך לכניסתו לתפקיד, לבטל תוכניות קודמות שהושקעו בהן כספים ומאמצים ארגוניים רבים, שבהם שותפו אלפי מורים בהשתלמויות.
היו בחינות מצ"ב - השר פירון ביטל.
היה פרויקט מיחשוב בתי ספר - השר פירון ביטל.
היו בחינות בגרות בספרות והיסטוריה - השר פירון ביטל.
שר החינוך ושר האוצר הכריזו על "מהלך גדול של צמצום דרמטי של בחינות הבגרות", כ"מבצע חינוכי" בעתיד הקרוב. אי-אפשר להמנע מהמסקנה לפיה חלק מכל מה שהיה בעבר נהוג בתקופתו של השר הקודם,
גדעון סער, אנחנו "יש עתיד" חייבים לשנות כדי להפגין נוכחות חדשה. לשני שרים אלה אין שום בעיה לנסח קטלוג נימוקים חינוכיים כדי להפגין פעלתנות ולהצדיק החלטות אלה ממש בחטף, ללא דיון קודם. הכל בנוסח השיר הידוע והמוכר: "Anything you can do (Saar), I (Piron) can do better"
המורים והתלמידים חוגגים. מי צריך את כל הבלגן הזה של בחינות, תחרותיות והשוואות בין בתי ספר טובים ללא טובים. שוט הבחינות יעלם ובית הספר יהיה כיף של מועדון. לא יהיה ניתן למדוד את התלמידים והמורים, לא תהיה תחרות, יהיה "שויון חינוכי" הרסני.
ראוי היה לדעתי, ששר החינוך, בטרם שהוא מבטל מסגרות קיימות היה מכנס את הצוות הפדגוגי במשרדו להכיר וללמוד את שיטות מערכות החינוך המתקדמות בדרום קוריאה, בפינלנד, בפולין ובעוד כמה מדינות, שהובילו את תלמידיהם להשגים מופלאים בנושאים רבים גם בזכות בחינות ותחרות למצוינות.
רק לאחרונה נודע על כשלונו וסגירתו של ניסון פדגוגי חדש לקיים בית ספר דמוקרטי אריסטוקרטי בכפר שמריהו, ללא תחרות וללא מדידות.
שיחה שלמעשה הכתימה את דרכי פעולתה של מערכת המשפט בישראל, והיא מעיבה על המערכת גם היום
