שדרוג המשילות: אחוז החסימה (פרק א')

בהמשך לביקורת תמציתית ששבחה את הספר "תיקון שיטת הממשל בישראל, בהוצאת עם עובד והמכון הישראלי לדמקורטיה (מאפריל השנה), שהינו ללא ספק הספר המרכזי כספר מאגד בתחומי: שיטת הבחירות, המפלגות, הממשלה, הכנסת והרפורמה הפוליטית מוסדית בישראל, מוצא אני לנכון לעשות בו שימוש בנושאים שעלו בתקופה האחרונה תחת הכותרת "שיפור המשילות".

אחד הסעיפים שכבר הייתה להם התייחסות היה נושא העלאת אחוז החסימה, מה-2% כיום, עד -4% דרך שלב של 3%. את הצעת החוק הזו שכללה גם סעיפים נוספים (אמון ואישור תקציב המדינה, הגבלת מספר השרים וסגני השרים) ניסח ח"כ רונן הופמן מ"יש עתיד" (הארץ מיום 30.6.13), וכבר ב-22.7 דנה בה ועדת חוקה חוק ומשפט (הארץ 22.7.13), אך הקואליציה נכשלה בעברתה (הארץ 23.7.13, 24.7.13). אולם ב-1.8.13 אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את חוק המשילות שיעלה את אחוז החסימה ל-4%, ובמקביל גם הגביל רת מס'ה השרים ל-19, מספר סגני השרים ל-4, שינוי הצבעת אי אימון בממשלה, כמו גם ביטול "חוק מופז" שאפשר לפחות משליש מחברי סיעה להתפלג לסיעה חדשה (הארץ מיום 1.8.13).

העלאת אחוז החסימה נתפסה כמי שנועדה לשים מכשול בפני המפלגות הקטנות בפרט ופני חד"ש, בל"ד, ורעם- תע"ל בפרט, שהתמרמרו נוכח המכשלה שההתגברות עליה מצריכה חיבור זרמים אידיאולוגים שונים מבחינה אורנטאציה לאומית, ליברלית וחילונית.

אחוז החסימה המוצע, לא נתפס בהכרח כאופטימאלי והיה מי שציין שב" גרמניה אחוז החסימה הוא 5% , בצרפת דרושים 12.5% כדי לעבור לסיבוב הצבעה שני, באוסטריה, בנורווגיה ובשוודיה אחוז החסימה הוא 4%, ובספרד 3% (ברמת המחוז)" (אוריאל לין ושלומי לויה , "להפיל ממשלה בלי בחירות", הארץ).

היו מבקרים שמצאו את החיובי שבהעלאת אחוז החסימה, כמו רמי לבני שהסכים כי "רף כניסה גבוה יותר לפרלמנט יקשה על המפלגות הערביות להמשיך בפיצול הפנימי שלהן (האומנם מדובר בפיצול פנימי מיותר או בהבדלים אידיאולוגים, למשל בין בל"ד לרע"ם תע"ל?), אך הוא גם יסכל סופית את חלומו של הימין הכהניסטי להיכנס לכנסת, ויתרום להרחקתו ממרחב הלגיטימיות (מה שקרה גם במצב הקיים של אחוז חסימה של 2% בלבד!)".

מעבר לכך טענתו העיקרית של לבני הייתה ש"אחוז חסימה גבוהה יחייב גורמים פוליטיים ומפלגתיים לשקול היטב אם יוכלו לדבוק בנוחות הבדלנית שלהם ויעודד אותם לשלב כוחות, להתאמץ למצוא את המשותף במסגרת פלוראליסטית אחת, יהודית ערביים יחד, דתיים וחילוניים יחד"(אילו מפלגות עשויות להתלכד למסגרת זו? האם מר"צ שכיום ללא כל התלכדות הינה בקו עלייה משמעותי), (רמי לבני" אפצ'י אדיר משמאל", הארץ מיום 14.8.13).

במקראה ניתן ללמוד שישראל אינה יוצאת דופן מבחינת אחוז החסימה וב-24 דמוקרטיות ששיטתן יחסית קיים סף חסימה חוקי הנע בין 0.67% ל-5%. שתי המדינות שסף החסימה בהן הוא הנמוך ביותר היא הולנד ( בה אוכלוסיה יותר מכפולה מישראל)- 0.67% וקפריסין בת האוכלוסיה של פחות מחצי מיליון, עם אחוז חסימה של 1.8% (" השיטה היחסית וסף החסימה החוקי במבט השוואתי" מתוך מקראה עמ' 33, טבלה מפורטת ראה עמ' 34- 35).

במאמרם "השיטה היחסית וסף החסימה החוקי במבט השוואתי" (שם, עמ' 37) פורסים המחברים שתי טבלאות מאירות עיניים. האחת כותרתה:"השפעות ספי חסימה שונים על תוצאות הבחירות הכלכליות ב-2009", והשנייה " הדמיית תוצאות הבחירות הכלכליות ב-2009 לפי ספי חסימה שונים".

לפי נתוני הטבלה השנייה העלאת אחוז החסימה ל-4% הייתה מרחיקה מהכנסת את המפלגות הבאות: רע"ם תעל, האיחוד הלאומי, חד"ש, הבית היהודי, מר"צ, ובל"ד, ללא ספק פגיעה במפלגות אידיאולוגיות שחשוב שתהיינה בכנסת (הבית היהודי והאיחוד הלאומי היו עוברות את אחוז החסימה לו היו מתאחדות, כפי שקרה אכן בהמשך). לעומת זאת קדימה הייתה עולה מ-28 מנדטים ל-34, הליכוד מ-27 ל-33, ופחות היו עולות המפלגות הבינוניות, כמו למשל יהדות התורה מ-5 ל-7, ושס בסך-הכל מ-11 ל-13. גוש מחנה הימין ׁ(הליכוד, ישראל ביתנו, שס, יהדות התורה, הקואליציה שאכן נוצרה) היה מונה -71 חכ"ים. לעומת 65 חכ"ים (הכוללים את האיחוד הלאומי והבית היהודי שהיו עוברות את אחוז החסימה), באחוז חסימה של 2%.

מחברי המאמר מצדדים בפרק הסיכום וההמלצות בהעלאה מתונה של אחוז החסימה ל-3% מהטעמים הבאים: "העלאה מתונה של סף החסימה החוקי תקטין את מספר המפלגות בישראל ותמתן מעט את הקיצוניות, ועם זאת לא תפגע באופן ניכר בעיקרון הייצוג, בעיקר של קבוצות מיעוט."אולם לפי הטבלה העלאת אחוז החסימה ל-3% לא תאפשר ייצוג בכנסת של: הבית היהודי ( אבל כן האיחוד הלאומי), מר"צ (שהיא מפלגה ציונית שאין לה עם מי להתאחד שמאלה ממנה), ובל"ד (אך כן חד"ש), מה שבסופו של דבר לא ישנה את הייצוג בכנסת אם יהיה חיבור וגם של בלוק טכני של: בל"ד וחד"ש, הבית היהודי והאיחוד הלאומי".

בהמשך כותבים המחברים על הבריתות שהעלאת אחוז החסימה תיצור, כמו גם מציינים את חיזוק המפלגות הגדולות (קדימה הייתה עולה מ-28 ל-31, הליכוד מ-27 ל-30), אולם דומה שיש הפרזה בהמשך בטענה שהדבר יקל "על תהליך הרכבת הממשלה (ועל) כושר המשילות שלה".(עמ' 44). הממשלה תהיה בהכרח ממשלה קואליציונית וגם אם יהיו בה פחות מרכיבים אין זה אומר שאותם מרכיבים הדרושים ליצירת הרוב לא יהיו במעמד של קבלת תגמולים ללא פרופורציה לגודלם היחסי.

סיכום ההמלצות הינו תמוה שכן מאחר שקיימת המלצה להעלות את אחוז החסימה ל-2.5% ואחר כך ל-3% כשלבסוף "אם סף החסימה יועלה באופן משמעותי יותר, ראוי לשקול בכובד ראש מתן פטור למיעוטים מסף חסימה זה כדי להבטיח את המשך ייצוגם החיוני בבית המחוקקים הישראלי"(עמ' 45). וכאן נשאלת השאלה, כיצד פוטרים מיעוטים מסף חסימה זה? ועל-פי אלו קריטריונים?

זאת ועוד, העלאה של אחוז החסימה תמנע יכולת כניסה של מפלגות אידיאולוגיות עם מסרים חדשים כמו "התנועה הליברלית החדשה" ( שבבחירות האחרונות קיבלה יותר מאחוז אחד של הקולות), כמו גם מפלגה חברתית מזרחית שאולי תקום מהמחאה החברתית.