בלי שופטים נודניקים - תגובה

בקונגרס, אמר לי פעם עוזר לשר אמריקני, בכל פעם שהם מספרים בדיחה זה חוק, ובכל פעם שהם מחוקקים חוק זאת בדיחה. כך, בערך, נראית לי המתיחה הזו הקרויה תזכיר החוק - עליו מדווח יואב יצחק במאמרו מ-27.2.02 בנושא הרחבת סמכויות החקירה של רשות ניירות ערך.

לבד מכך שהחוק הוא שוחה ללא קרקעית, לתומי סברתי כי הבדיחה הזו, על הרחבת סמכויות החקירה של הרשות, שעד למקרא המאמר הזה היתה אצלי כחלק מאוצר הבדיחות שהסתובבו בטרקליני אגף החקירות של משטרת ישראל, יותר מעשור - בדיחה לא יכולה לקרום עור וגידים בכריכה כחולה הקרויה "רשומות". לקח מיידי - הומור הוא תרופה טובה שנוהגים להשתמש בה לרעה.

ראש רשות ניירות ערך, עם כל הכבוד, לא תשנה את תורת החקירות. המבחן הבסיסי של החקירות איננו במה שאנו חופשיים לעשות, אלא במה שאנו חופשיים לא לעשות.

עולם חקירת ניירות הערך על רמאויותיו, הוא ענף בחקירת עבירות צווארון לבן. תבנית הפשע, השימוש בארגון, מספר האנשים המעורבים, משך החקירה הממוצע, זהה. המורכבות של עבירות אלה אינה שונה.

כדי לשים דברים במקומם, אציין כי שני עשורים פלוס מחיי, "ביליתי" בעולם חקירת הצווארון הלבן. גם בעניינים בהיקף לאומי או בינלאומי. אך בשום אופן וצורה, לא נזקקו השוטרים להרחבת הסמכויות להם טוענת הרשות בתזכיר. אשוב מיד לתזכורת קצרה, כי שכל ללא זיכרון, משול למבצר ללא חיל משמר.

נכון, כולנו התרגלנו ל"המצאה" ששתיקה מאריכה את החקירה - לחוקרים חובבים. היות ולא נמניתי על עורכי הדין המסווים את פני לקוחותיהם בפרצופם שלהם, אני חופשי מדיעה קדומה:

יהושע בן-ציון שתק בחקירה. 14 חודשים ארכו המשפט והחקירה יחדיו. האיש, מנכ"ל בנק ארץ ישראל - בריטניה, שהורשע בתרמית בת עשרות מליוני דולרים, נחקר על-ידי ארבעה חוקרי צווארון לבן; משה שטרן, מנכ"ל בנק צפון אמריקה, שהורשע בגניבת 18 מליון דולר, ברח לחו"ל במהלך החקירה, שתק במרבית שלבי החקירה, נחקר על-ידי ארבעה 4 חוקרים. סך כל תקופת החקירה והמשפט היו 11 חודשים.

אלה רק חלק ממסדר השתקנים בחקירות מורכבות ומסועפות, בינלאומיות - עם הרשעות. אף שוטר לא טען שיש צורך לשנות חוקים. פשוט, עבדו לפי החוק - חוק השכל הישר. סמכות להשמיע המיית קלסרים בשל חוסר יעדים, ואי יעילות, אינה יכולה לעבור ב"שלוש קריאות", אלא, אם מערכת המשפט הפכה לחותמת גומי דיגיטלית. אלא אם המטרה, כפי שאני קורא אותה מתגובת הדובר במאמרו של יואב יצחק - המטרה היא החקירה עצמה. לא ראיות, ולא הבאה לדין. אולי הבאה לדין אך בצורה כושלת. מעניין, האם כל קודמיה ישנו? התעודדו. הרע ביותר עוד יבוא.

ההצדקה היחידה לשימוש בכוח החוק, היא כדי להפחית את כמות הכוח הנחוצה לשימוש. כוח הוא חיה פראית ועיוורת. מה שהמשטרה לא תשיג - ראש רשות ניירות ערך תביא להם על מגש.

התמימות אינה מקצוע. זה במקרה הטוב. במקרה הרע יופיע ניצב משה מזרחי, חלומם הרע של כמה עורכי דין, ויבקש "להשוות תנאים". אין גבול לדמיונם של חוקרים, רק תנו לרכבת להיכנס.

אין כל הצדקה ועניין להאריך משך תפיסת מחשב של מוסד, באחריות בלתי מוגבלת בזמן. המשטרה חיה עם זה. גם הרשות תחיה עם הזמן הזה. התקרה לא נופלת. ראש הרשות לא תמצא כוכב חדש ב-96 שעות בקרביו של מחשב של מוסד. אם אין שם הכישורים והציוד הנכון ברשות, לא יעזרו לה גם חודשיים של החזקת מחשב של מוסד. הפרזה פראית. אולי אני ממהר לעשות הכל לצחוק, שמא יהפך לי לבכי.

השופט שמגר אמר, פעם כי לעולם יש לחשוד ברשויות ובתום ליבן. נכון, התרגלנו לחקירות בלי ראיות. עם זכאים בלבד. אך חוסר יעילות אנו הולכים לעטוף בפרוזדורי הפקידים עם נימוקים כביכול?

תנו לפקידים לסבך דבר, ולא תאמינו לאן וכיצד הגעתם למצב משונה כזה. סטטיסטית, על-פי דוחותיה השנתיים של המשטרה, היא עוצרת מדי עשור כעשירית מכלל האוכלוסיה הרשומה. נכון, כמה תיקים צהובים ורעשניים ממלאים עמודים עד כדי קהות האבחנה בין עיקר לטפל. עכשיו מבקשת ראש הרשות להקים מיני מרקט נוסף למעצרים ולחקירות, רק בשל חוסר יעילות. אין חוק היכול להשביע את רצון הכל. מאז נוסדה רשות ניירות ערך, אלפים על גבי אלפים של תקנות לא שיפרו אפילו במעט את עשרת הדיברות.

למקרא המצוטט בהצעת החוק, נדמה לי שבטורקיה העותומנית הציעו תיקון לחוק כלשהוא. בתחום מחקרי הצווארון הלבן, מזה עשור ויותר, ידוע כי משך הטיפול בתיקי צווארון לבן הוא בלתי נסבל.

אגב, כדי לעדכן: אחוז הזיכויים בעבירות צווארון לבן, גבוה יותר מכל תחום אחר של פשיעה. אלו נתונים של מחקרי עומק שבוצעו בארה"ב.

האם בשל העובדה שהפרקליטות אינה "רצה" אחר התיקים הללו, צריכה זו להיות עילה, מאחוריה המשתהים הנצחיים יקבלו מחסה בעזרת החוק? זו צריכה להיות סיבה להחזקת קניינו של אזרח אצל חוקר שבוודאי ביום שישי אחר הצהריים גם חפץ להשתזף? כדאי לשים דברים על מכונם ולקרוא לילד בשמו. כל הפרזה נובעת מתוך חוסר כנות או מתוך חוסר נאיביות.