השופט עודד גרשון פתח לנו פתח השבוע לקרוא לו זרג(יג) או זין('לה), בהטיות של חיבוב דקדוקי. מותר לנו גם לתהות כמה נשים היו לו. כי תקדים זה תקדים.
השופט יכול להסיר דאגה מליבו - אנו כנראה לא נקרא לו ככה, מפאת כבודנו ולא מפאת כבודו, מפאת היושר החברתי והאינטלקטואלי שלנו ולא מפאת זה שלו.
שופט שמכיר במילה "כּוּסית" כמחמאה, הוא מן הסתם שופט שחושב מהזין. רק שם - להגדיר אשת מקצוע באמצעות אבריה האינטימיים, ניתן להגדרה כמחשבה סבירה ונכונה. וגם אז - בתנאי שאותה עובדת סוציאלית בשב"ס בחרה בו כפרטנר.
היא לא.
המילה "כּוּסית", בעברית, נובעת ומבעבעת מתוך ראיית האישה כאובייקט מיני מהלך. כּוּסית = כּוּס = איבר המין הנשי. פות, ואגינה ומה שסביבן.
השופט גרשון קבע את מה שקבע ב"התנדבות", שכן לא המילה כּוּסית הובאה בפניו, אלא חומרת העונש שקיבל האסיר בגין השימוש הפומבי בה, המתייחס לעובדת סוציאלית בבית הכלא. היזמות המצטיינת של השופט גרשון, נבעה אולי מתוך פריזמת התבוננות פטריארכאלית מוגבלת על עולם - זו של גבר, הגמון, לבן, שופט בישראל.
מעניין לדעת, האם עברה בכלל על בדל דעתו האפשרות הקלושה, שמאחורי הכּוּסית יש אישה, עובדת סוציאלית, בעלת עמדה ומעמד שנשברו אל מול ההתייחסות המיננית וההכשר שניתן לה, ושיש בעולמה של האישה הזו מספר תחומי עשייה ועניין נוספים לזה שמספק לה הכּוּס שלה, שיכולים גם הם להיות מקור לא אכזב למחמאות.
כפי שמחלה הורמונלית של גברים שצימחו שדיים, נקראה בעבר "פמיניזם" והפכה ברבות הדורות לכינוי לנשים שוחרות שוויון, המכיל בתוכו גינוי סמוי למיניותן, ככה - בהפוך - הפך איבר מינן של נשים המתאימות לסטריאוטיפ האובייקט המיני הגברי, למילה המתארת אותן כנשים ובנות אדם. מילה מדויקת מאוד - כי לא כל אחת "ראויה" למחמאה הזו. כּוּסית היא רק מי ש"נראית טוב".
הכּוּסית היא בדר"כ אישה צעירה, חטובה, לבושה באופן המעורר את דמיונם המיני של הגברים סביבה ומצטיירת בעיניהם כיעד מועדף וכאובייקט מיני.
מקומה של מערכת המשפט אינו "להסתחבק" עם העם. כינוי אישה בשמו של איבר מינה אכן שגור בפי הנוער, אולם אין זה אומר שמערכת המשפט צריכה להיות זו שתהפוך את המילה ללגיטימית. להיפך, תפקידם של בתי המשפט לשמור על ערכי כבוד ושוויון - לא לפתוח את הדלת להפרתם.
מהיבט זה - מעל השופט בתפקידו. הוא, שליח ציבור, החליט להכשיר את הגדרת 52% מהציבור אותו הוא משרת, בהגדרה מיננית ההופכת אותנו לאובייקט מיני עם תעודת כשרות חתומה כדין על-ידי השופט עודד גרשון.
נותר לי רק לקוות שפסיקתו - המעידה על ערכיו האישיים ומקרינה על אלון של המערכת אותה הוא מייצג - תיפסל על-ידי ערכאה גבוהה יותר, אליה פנה השב"ס.
עד אז, התקדים מאפשר לי לקרוא לו איך ש"בא" לי. ראיתי את תמונתו באינטרנט, הרי. הבחור ממש זין חלומי. אופס, סליחה כבוד השופט - לא התכוונתי שזה כל מה שאתה. זו רק מחמאה, הרי. אני אולי לא מתלהבת מהסגנון, אבל יש לו אישור רשמי.
ממך.
הידיעה:
www.nfc.co.il/archive/001-D-62213-00.html?tag=20-06-50 
