ההכרה בהבדל בין מידות לדעות

אברהם לאליעזר (חיי שרה כ"ד, ג): ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו: כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק: ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם: ויאמר אליו אברהם השמר לך פן תשיב את בני שמה: ה' אלהי השמים אשר לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני משם: ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית משבעתי זאת רק את בני לא תשיב שמה.

דאגתו של אברהם ליצחק וקיום תנאים מעשיים לקיומה של הבטחה האלוקית "לזרעך אתן את הארץ הזאת" עם מות שרה מובנת, אך השאלה המתבקשת היא למה דווקא משם? מה הייחוס? במה נבדלות לטובה נשות חרן? ועוד. ההכללה הגורפת, כי הרי אברהם לא מציין בת ממשפחה מסוימת ואפילו לא את משפחתו. מה עוד שהתורה מספרת הן על פועלו ומעמדו של אברהם והן על מוסריותו, ורש"י דרש כי אברהם היה מגייר את הגברים ושרה את הנשים. אין ספק שבסביבתו חודרת ומתרחבת הדעת והאמונה באל אחד, אז מה מביא את אברהם לחפש אישה ליצחק מסביבה עובדת אלילים ממנה הקדוש ברוך הוא הוציא את אברהם, ולא למציאת אישה ליצחק מתוך מעגלים ההולכים ומתרחבים של מכירי ומוקירי משפחת אברהם, המתחברים בדרגה כזאת או אחרת למסריה הדתיים והמוסריים?

כמובן אפשר לומר, כי עובדת בחירתו של ה' את אברהם איננה קשורה לאיזה שהוא יתרון סביבתי או משפחתי שבגינו אברם הוא אברהם ושרי היא שרה, אלא מקריות ברוכה ו/או מכוונת ממעל. אברהם רוצה להמשיך את תהליך לזרעך אתן את הארץ הזאת במתכונתו המקורית. אך הקושיה לדעתי לא נפתרה, כי אם כבר להיות צמוד להליך מקור האלוקי, המשפחה היא הכתובת. ולא היא: "אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני יצחק". אברהם משנה מהמקור ומדגיש מארצי ומולדתי. גם תפילת אליעזר להצלחת השליחות היא כללית בהתאם לבקשת אברהם. ושאלת מיליון הדולר: בת מי את? נשאלת רק אחרי הצלחת הניסיונות.

לפני 55 שנה בפרשת חיי שרה, שמעתי שיעור בישיבת בני עקיבא "כפר הרא"ה" בפרשת השבוע, במסגרת מתיבתא של גרעין "נחלים" של בני עקיבא לפני גיוסו. (כמדומני היה זה ניסיון ראשוני, בכל מקרה - לפני עידן ישיבות ההסדר) כמובן שגולת הכותרת היו שני ראשי הישיבה - הרב נריה והרב צוקרמן זכרם לברכה, שני ענקים בתורה, במידות, בכל מידה אנושית ראויה, במסירות נפש, בחזון והחשוב מכל - בהצלחת מימושו של החזון והגשמתו בגדול: דור הכיפות הסרוגות, לתפארת מדינת ישראל.

על-אף האינפלציה בצדיקים וזילות המושג בימינו, הם היו כאלו, והמיוחד בהם היה צדיקות תוך כדי עשייה וחתירה למטרה, ואין צורך להביא דוגמאות הפוכות שהמטרה קידשה את כל האמצעים, גם הפסולים שבהם. ואני זכיתי במסגרת עבודתי בישיבת הגולן לעבוד במחיצתם כמה שנים.

עד כאן הנוסטלגיה והזיכרון. מכאן הרעיון ופתרון הקושי בפרשת לקיחת רבקה. אכן אברהם היה מודע לשתי עובדות מקבילות: האחת - השפעתו הדתית בסביבתו בכנען, אך גם לעובדה כי השפעה זו לא חילחלה לתודעתם והתנהגותם המוסרית ולא שינתה אותה. העובדה האחרת שידע אברהם: היות אנשי חרן עובדי עבודה זרה, אך בעלי מידות מתוקנות, כמובן יחסית למוסר ששרר בעולם אז ובכנען בפרט. אברהם מעדיף ככלה עבור בנו אישה שמידותיה טובות. את דעת ה' היא כבר תלמד בביתו.

אינני זוכר האם הרעיון מקורי של הרב צוקרמן או נלקח ממקור אחר, בכל מקרה הוא תפור לדרכו וחייו. ואני כבר אז הוקסמתי מהרעיון וכמובן מההעדפה של אברהם ולא חיפשתי סימוכין או מקור, אלא הקטע נשאר כזכרון מהרב צוקרמן ומהתקופה, מה עוד שברבות השנים גברה ההכרה בהבדל העקרוני והמעשי בין הקושי לשנות מידותיו של אדם לבין הקלות התמוהה לשנות את דעותיו.