פגשתי את לובה. לובה אמיתית. חיה ונושמת. מרוצה ומחייכת. פגשתי אותה באמת ובתמים. היא לא הזכירה אף לא בקצה-קצהו של שמץ-רמז את "לובה" הבדויה, המופרכת, הזעפנית, הכוזבת, מ"ארץ נהדרת".
פגשתי לובה אחרת, שונה. אישה טובה ויפה. היא היתה אדיבה וחביבה באופן לא-ייאמן- כי-ייתכן. היא היתה נהדרת. פגשתי את לובה, קופאית אקראית. היא תקתקה לי את המצורים במהירות, ביעילות, בסבלנות. לא חקרתי את מוצאה אבל אני מעז להניח ולנחש ולשער(על-פי חיתוך הדיבור) כי היא עלתה ארצה לפני שנים אחדות - אולי יותר - מאחת ממדינות חבר העמים.
לובה הפריכה את הדימוי שלה באופן שקעקע את תשתיתו. היא היתה שונה תכלית שינוי, שונה באופן גורף, קיצוני וקוטבי, מאופן ייצוגה בטלוויזיה הערוץ-שתיימית. היא היתה אם ניתן לכתוב זאת "הקופאית האולטימטיבית". לא מצאתי בה שום דופי, אף לא רבב. היא שירתה את הלקוחות להפליא.
אני מבקש להודות לה, קבל אתר וגולשיו, על טיב עבודתה, אל איכותה המצוינת, על עצם אישיותה, אבל אני בעיקר רוצה להגיד לה, כלומר לבקש, מלה אחת - סליחה.
סליחה, לובה. סליחה - אני מבקש להגיד לה - שעשו ממך חוכא ואיטלולא. צחוק מהעבודה. סליחה שלעגו לך. סליחה שהעצימו אותך. שניפחו. שהפריזו. סליחה שלעגו לך. סליחה שהעליבו אותך. סליחה שהשפילו. סליחה שהתפיחו לך שדיים עצומים והעטירו על ראשך תסרוקת בלתי-אפשרית. סליחה שעשו ממך רס"רית. סליחה שצחקתי ממך, לא אחת, כשצפיתי בטל פרידמן מגלם אותך, צלמך ודמותך, באופן מופתי.
נ.ב.
סליחה, לובה. תחייכי קצת, מה איכפת לך. תעשי מאתנו צחוק. אני אעזור לך, אם תרצי. אני אייעץ ואספק לך חומרים. ולסיום, אם יורשה לי, חלי, אני מקווה מאוד שהבוס שלך מתיר לך לשבת ולקום, לקום ולשבת, כאוות נפשך, כנהוג וכמקובל - האומנם? - בדמוקרטיה המתוקנת שלנו, כאילו....
מה שקובע הוא מה שהרבנים, המקבלים משכורתם מקופת המדינה, קובעים
