בואו נתחיל מהסוף. מה משמעות בר קיימא? בתרגום מילולי בר קיימא פירוש "בן קיום" כלומר שניתן לקיימו, ובמובן העמוק הכוונה היא למקור האנגלי שלו, LASTING כלומר זה שיש לו אופק, זה שיש לו עתיד, יציב לאור זמן.
ומה מבטיח את עתידו של השלום? מה שמבטיח את עתיד השלום הוא בראש ובראשונה ביטחון, אסור שהסכם השלום יביא למצב של פרצה הקוראת לגנב, עליו להתבסס על גבולות בטוחים ועל תוואי קרקע וכוחות צה"ל, בסיוע או שלא בסיוע כוחות בי"ל אשר יעקרו במידה רבה את הרצון ואת האפשרות לחצות אותם או לפעול מתוכם על-מנת לפגוע בנו.
הנדבך השני של "בר קיימא" חבוי לטעמי ברישא של המשפט כלומר נמצא במילים "שלום צודק" או JUST PEACE.
וכאן אני מבקש להיתלות באילנות גבוהים, ואינני מדבר על האילן הגבוה
בנימין נתניהו, אשר את דעתו כולנו יודעים אלא דווקא דעתם של שני בכירים מאוניברסיטת ז'נבה הפרופסורים הנכבדים פייר אלאן ואלקסיס קלר אשר פרסמו בשנת 2006 את המאמר "
מהו שלום צודק". בפרק 9 של המאמר מציעים השניים 4 אמות מידה הכרחיות ומספיקות לבחינתו של הסכם שלום כהסכם צודק וכך נאמר שם (בתרגום חופשי ומתוך כוונת אמת להיצמד לתכלית של המקור):
4 אמות המידה להסכם שלום צודק
1) הכרה צרה: הכרת הזכות לאוטונומיות של הצדדים, (ה.א. - ולהערכתי הכוונה היא למשהו מן הסוג ההצהרתי של "שתי מדינות לשני עמים", או אפילו למצב בנוסח הסכמי קמפ דייויד, אשר לא הגיעו לכדי שלום בהעדר חלק משאר המאפיינים).
2) הכרה רחבה: הכרה של כל צד בזהות של הצד השני (ה.א ולהערכתי בהקשר שלנו – הכרה רחבה של מדינת ישראל בזכות הפלשתינים למדינה בגבולות שיקבעו וההכרה רחבה של הערבים בזכות היהודים למדינה בגבולות שייקבעו).
3) הוויתור: השלום מחייב קורבן משמעותי של שני הצדדים.
4) הכללים: ניסוח כתוב של הכללים, יצירת שפה משותפת המכבדת את זהות הצדדים, ומגדירה את הזכויות והחובות שלהם.
ובמחשבה שנייה, האם ניתן בכלל לחשוב אחרת? האם מישהו יכול להעלות על הדעת הסכם שלום אשר אחריו ממשיכה ההסתה בבתי הספר ובמסגדים? האם ייתכן שחצי שנה אחר שייחתם ההסכם תקום ממשלה בשטחים שלא תכיר בזכותנו למדינה, והסכם השלום לא יאפשר לנו אז במילים ברורות להשתלט מידית על כל שטח שפונה? האם יש במדינת ישראל אזרחים המוכנים להסתפק בפחות משלום צודק ובר קיימא, והאם מישהו יכול לתת הסבר שונה למונחים האלה מאשר נתנו הפרופסורים הנכבדים במאמרם?.
כולנו מצופים לפעול בשיקול דעת, כולנו או לפחות רובינו רוצים להיות עשירים, יש דרכים לעושר מדומה שאסור לנקוט בהם, אסור למעול, לשדוד, לגנוב או לעשוק.
כולנו או לפחות רובינו רוצים שלום צודק ובר קיימא. יש דרכים לשלום מדומה שאסור ללכת בהם, דרכים אשר לא עוטפים את השלום במסגרת כזו שתבטיח את היותו צודק ובר קיימא, ותבטיח גם תרופות מוסכמות מראש על-ידי הצדדים ועל העולם למקרה שייווצרו סדקים במילוי ההסכם, ועל-פי עובי הסדקים.
