|
|
פליטים סודנים. בא לידי ביטוי בפרשה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
להבלחות אור מעטות זכינו בהיסטוריה שלנו כעם, כשרוע פרע בנו. פרשת "שמות", אותה אנו קוראים השבוע, מפגישה אותנו עם הבלחת אור שירדה אלינו, עם פליטי רעב, עם נס מכנען הרעבה לעברה של צפון אפריקה רק כדי לשבור שבר. בשלב מסוים מצאו עצמם פליטי הרעב מארץ ישראל מול מערכת שלטונית, שהתייחסה אליהם כאל נגע ממאיר.
אל עבר עם פליטי הרעב מארץ ישראל, שביקש רק את סעדו ללחם, מחליט המלך בצפון אפריקה, העונה לשם פרעה, שעליו לפעול ביד קשה לעברם של גונבי הגבול העבריים - "פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה, ונוסף גם הוא על שונאינו". (שמות א' 10)
הבלחת האור שירדה על פליטי הרעב מארץ ישראל עדויה בדמותן של נשים, בנות אותה ממלכה צפון אפריקנית על גדות הנילוס. ההבלחה הראשונה היא בדמותן של המיילדות פועה ושפרה. על ההבלחה השנייה חתומה נסיכה מצרית, בתו של המלך.
המיילדות אינן שועות לפקודות. המדרש על-פי ילקוט שמעוני מונה אותן בין הנשים הגיורות החסידות, אשר אהבת אדם באשר הוא אדם מניעה אותן. כמותן גם הנסיכה המצרייה. למעשה הן חסידות העולם הראשונות.
כשאני קורא את פרשת "שמות" וקורא גם את אשר עובר על מאות פליטי רעב וחרב מצפון אפריקה במצעדי מחאה מכלא פתוח בצפון הנגב שלנו בשולי הכבישים עד לבית הנבחרים בירושלים, אני שואל מתי תרדנה אליהם הבלחות האור שירדו לאבותי במצרים.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
