סדרה של תהליכים הזויים פוקדים את מדינת ישראל:
המדינה מכריזה מלחמה ב-2006, אבל צבאה לא מצליח, במשך חודש, להתקדם 5 ק"מ. המדינה שוב ושוב בוחרת ימין, שזה יהדות, וסיפוח יהודה ושומרון, והקמת יישובים חדשים, והמנהיג הנבחר שוב ושוב קורס ומיישם מדיניות אולטרא שמאל, של נסיגות וגירוש יהודים. עשרות אלפי מסתננים שוטפים את גבולה הדרומי, ובמקום לגרש אותם מיידות, ביריות, נוצר מצב ש-50,000 מסתננים מפגינים בכיכר העיר נגד "המדינה הנאצית, גזענית" (אליה חרפו נפשם להגיע).
מדינאים נבחרים ליישם מדיניות מסוימת, פעולתם נפסלת ע"י הפקידות. יתר על כן, מחוקקים שנבחרו ע"י העם מחוקקים חוקים, ואלה נפסלים על-ידי פקידים שלמדו משפטים, על שאינם "חוקתיים". ולא משנה שאין חוקה.
מדינת אויב בשם אירן מכריזה שיש בכוונתה להשמיד את המדינה, ובידיה טילים ויכולת טכנולוגית, וכשקורסת האסטרטגיה לחסום אותה דיפלומטית. כל העיתונות המקומית שמחה לאידו של ראש הממשלה, ומתעלמת מן הסכנה.
קצין פטריוטי בצבא יסומן כ"מסוכן לדמוקרטיה", ואילו זה המקורב לגופים אנטי דמוקרטים משמאל יקודם לדרגת אלוף פיקוד. אלה הנאמנים למדינה ולעם נחשבים הזויים, דעתם ממודרת מאמצעי התקשורת, ואלה החושבים על טובת האויב, פלשתיני או סודני, נחשבים בבימה הציבורית כמתקדמים, רלוונטיים, נאורים.
כל נושא היהדות שעליו בנויה המדינה ממודר, נושא המשיחיות מגונה. המילים הזוי, פנאטי, ימי הביניים מתייחדים אליו. המילה אלוהים נשמרת לנוצרים אוונגליים ולמשוררים. חלילה לקשרה לרעיון עצמי, ישראלי, מעשי.
בני נוער מבצעים פעילות "מיקרו-נקם". אלפית מ"סירסנוך יא מוחמד" של הפלמ"ח. שריפת מכונית. כתובות קיר. הפעולות מוגדרות ע"י הפרקליטות והמשטרה כשוות לטרור החמאס ו"סכנה למדינה".
הדמויות הנישאות ביותר הן דמויות של קריסה. בגין המתכחש לכל תורתו ונסוג מסיני. רבין, שחולל את ששת הימים וכיבושיה, נשא על כפים על כי הביא את הסרטן אל לב המדינה. אריק שרון שהוביל את הימין, מקבל לגיטימציה בעקבות הנסיגה ללא הסכם, שהביאה קטיושות לתל אביב, והטרנספר האכזרי של גוש קטיף.
הגופים המשפיעים על ראשי השלטון הם
עיתון פושט רגל בשם
הארץ, שנקרא ע"י פחות מ-1% מהאוכלוסייה, ועמותה הרשומה בארה"ב הנקראת "הקרן לישראל חדשה". ותקציבה סך הכל, 30 מיליון דולר.
איך זה קורה? מה הקו החורז את כל המצבים ההזויים האלה? אחד הכוחות החזקים בעולם,. מאז ומעולם, היה האנטישמיות. על סיבותיה נכתבו מילים רבות, רובם מוטעות.
אחד ההסברים הקרובים היה זה של הפילוסוף ג'ורג' סטיינר, במסתו "בארמונו של כחול הזקן" (1971): היהדות, הוא טוען, מושכת את האנושות מפסגה לפסגה מוסרית, כל דרגה גבוהה מקודמתה, קשה יותר, נוגדת הטבע, מאתגרת אינטלקט ורוח. כך היה אצל אברהם, כך אצל משה, כך אפילו בייסוד הנצרות, במדע המודרני.
היסוד הטבעי, הגולמי שבאנושות מעריץ את היהדות, והולך בדרך שמתווה. עם זאת, ברובד משני, הוא שונא אותה תכלית שנאה. בעצמה בלתי מובנת, שנאת החומר את הרוח.
וזה הקו החורז את המהומות באלכסנדריה במאה הראשונה לספירה, ואת פרעות מסעי הצלב, ואת עלילות הדם וההשפלות, ובתמצית של שנאה. השואה.
6 מיליון נרצחים השביעו את מפלצת השנאה לכמה שנים. לא יותר. והמפלצת תפסה את הכיוון החדש. השתלטות, ואולי אפילו חיסול "הומני" של מדינת ישראל.
אותם כוחות שחוללו את המשרפות של אושוויץ, החליפו תחפושת לפקידי ממשלות ולפעילי "זכויות אדם" עגולי-משקפיים, שמכל מאות מיליוני הפליטים בעולם, מוטרדים דווקא מפליטי פלשתין, ופועלים בדבקות משיחית, עם סיוע של מיליארדי דולרים, להגדרה עצמית לעם שמעולם לא היה קיים.
וכיוון שהתמיכה במדינות ערב כשלה, מופנה מאמץ עצום, מוכוון מטרה. לבנות מערכת של גייס חמישי, סוס טרויאני, בתוך מדינת ישראל. וכך קורה שאנשים כמו יגאל שתיים (שלא במקרה, זה מספר תומכיו...), פועל בתל אביב למען הסודנים בביטחון עצמי של גנרל. גרמניה כולה. סליחה, העולם כולו. מאחוריו. מה אכפת לו מכמה יהודונים.
במשחק ילדים ישן חביב ואכזרי היה ילד חזק תופס את ידיו של ילד חלש יותר בפרקי ידיו, ומוליך אותם וסוטר לחיו של האחרון. "למה אתה מכה את עצמך "היה שואל החזק.
זה שם המשחק. אנחנו יום יום מכים את עצמנו. כאשר כל העולם הוא הגוף והשמאל הישראלי הוא הידיים. אחוז אותנו בפרקי הידיים. הוא דואג לסרס אותנו ולתווך את הכוח של העולם.
חשוב שנזכור, אותם הכוחות שחוללו את אושוויץ, הם דוחפים את ערפאת, המפגינים נגד הגדר, אנשי הקרן לישראל חדשה, והתומכים בהישארות הסודנים.
כל אנו הופכים לאט-לאט ממדינה עצמאית, בעלת רצונות לגיטימיים משלה ומחלוקות עם בעלי ברית, למדינה מבוהלת, מתגוננת, פועלת נגד האינטרסים של עצמה. פרוטקטורט. מדינת חסות. כזו שהעולם, ולא היהודים, מהנהל.
ברור שאלוהים איתנו, וברור שננצח. מה שלא ברור, זה המחיר. חלק מסוד הניצחון במערכה, ומיעוט המחיר הוא לא להתבלבל. לא לחשוב שהקרן לישראל חדשה באה לתקן את החברה הישראלית, ולא לחשוב שצריך להיות קצת הומאניים ולקבל פליטים פלשתינים, ומסתננים אריתראים. ושמשא-ומתן כפוי יוביל אותנו למקום טוב יותר. ולא לחשוב ששלטון התקשורת, רוח בג"ץ ומאפיית היועצים המשפטיים מייצגת משהו ישראלי.
הם תמצית השנאה לעם ה' ותורתו.
הם התמרה של האנטישמיות הלא נגמרת, השנאה לעם ה' ותורתו, לכלים עדכניים, אכזריים ודורסניים של "ליברליזם" ו"זכויות אדם".
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
