א. צדק מאוחר

בשמונה-עשר במרס יתכנסו בבית הלבן מאות מוזמנים, שישתתפו בטקס מיוחד במינו - הנשיא יעטר 24 חיילים משוחררים מהצבא האמריקני במדליית הכבוד. רק שלושה מהם עדיין חיים.

הטקס נועד לתקן עוול שעשה הצבא לחיילים שלחמו במלחמת העולם השנייה, במלחמת קוריאה ובמלחמת ויטנאם, וענייניהם לא נידונו כהלכה בגלל אפליה ודעות קדומות. רוב 24 המעוטרים הנם יהודים או היספאנים, שעוטרו בצלב השירות המצטיין ותיקיהם נבדקו, והוחלט לשדרג את עיטוריהם.

בשנת 2002 הורה הקונגרס לצבא האמריקני לבדוק מחדש את התיקים של חיילים יהודיים ושל חיילים היספאניים, שעוטרו בצלב השירות המצוין - העיטור השני בחשיבותו בארצות-הברית - כדי לוודא, שלא קופחו בשל מוצאם בעת הדיונים על עיטורם.

שמונה מהמשודרגים לחמו בוויטנאם, תשעה - בקוריאה, ושבעה - במלחמת העולם השנייה. רק שלושה חיילים משוחררים, שלחמו בוויטנאם, ישתתפו בטקס - סנטיאגו ג'יי אֶרֶוִיה, מלווין מוריס וחוסה רודילה. שלושתם ביצעו את מעשי גבורתם בשנת 1969. שאר 21 המשודרגים עוטרו לאחר נפילתם, או נפטרו בינתיים.

כך נוהג מוסד צבאי, שיש לו כבוד, כשהוא מגלה שטעה. צבא מכובד אינו מתעקש על הנצחת טעויותיו, אלא דואג לתקנן - גם אם זה רק חוב של כבוד, שאין לו כל משמעות מעשית.

ובאותו העניין, גם כן בארצות הברית: משפחתו של רפאל פּראלטה, חבריו ותומכיו ספגו מכה כשצ'אק הייגל, שר ההגנה, סירב לפתוח את תיק ההמלצה למדליית הכבוד של סרג'נט הנחתים, שנהרג בשנת 2004 בעירק. לדברי השר, אין די ממצאים חדשים, שיצדיקו עיון מחדש בהחלטה של קודמיו, ופּראלטה נותר עם צלב חיל הים.

כדי לעטר את פראלטה במדליית הכבוד, היו צריכים להוכיח שהנחת הפיל את עצמו על הרימון, שהרגו, כדי להגן על חבריו למחלקה. ממצאים רפואיים העלו ספק סביר האם היה פראלטה בהכרה כשנפל פצוע קשה על הרימון, ספג את כל רסיסיו לגופו, ומנע פגיעה בחבריו.

עם כל הכאב למשפחת פראלטה - ההליך מלמד על הבדיקה הקפדנית (מדי - לדעת מבקרי הפנטגון) של ההמלצות לעיטורים כעת לעומת מלחמות קודמות.

חיל הים האמריקני קרא על שמו של סרג'נט פּראלטה משחתת-טילים (DDG-115), שתיכנס לשירות בשנים הקרובות.

ב. קרקס

ד"ר אדר כהן, שפוטר לפני כשנה וחצי מעבודתו כמפקח על לימודי האזרחות במשרד החינוך, מונה על-ידי שי פירון, שר החינוך, לחבר בוועדה לבחינת גבולות השיח הראויים במערכת החינוך.

לפני כשנה וחצי החליטה מנכ"לית משרד החינוך, כי בשל כשלים מקצועיים, שמצאה בעבודת כהן כמפקח, אין לאפשר לו להמשיך ולכהן בתפקידו, ופיטרה אותו. עכשיו מצא אותו הגאון התורן מאין עתיד כראוי לדון בסוגיה הרגישה.

אין פלא, שכהן הגיב - "זו עדות לאמון שנותנים בי כעת כאיש מקצוע".

ג. נכזבה תקוותם, בינתיים

סקר גאלופ מלמד, כי מעמדה של ישראל בדעת-הקהל האמריקנית לא נפגע למרות מאמצי הממשל האנטישמי של אובמה וסייעניו מקרבנו - אדרבה.

ישראל זכתה בשבוע השני של פברואר השנה ב-72 אחוזי אהדה בדעת הקהל האמריקנית לעומת 67 אחוזים לפני ארבע שנים. מצרים, לעומת זאת, ירדה בארבע השנים בשלושה-עשר אחוזים ל-45 אחוזים. הרשות הפלשתינית וערב הסעודית שמרו על מעמדן (עשרים אחוזים ו-35 אחוזים בהתאמה).

עם זאת, סימן לדאגה יכול להיות בממצא, שהתמיכה בישראל יורדת ככל שגיל הנשאלים יורד. זה, כנראה, פרי מחדל מתמשך בהסברה בקמפוסים האמריקניים.

ד. הם מפחדים

מסע השיסוי של הקרנפים השמאלניים נגד הנערה ספיר סבח מלמד שהם מפחדים. נערה בת שבע-עשרה הצליחה להוציאם מדעתם ולחשוף את פרצופם האמיתי והדורסני.

הם מפחדים; ולכן, משתוללים בחסות מערכת חינוך ותקשורת מטורפת, שמעלו בתפקידיהן.

ה. וירוס

הטירוף הערבי, שהשוטים כינוהו "האביב הערבי", הפך לחורף ארקטי איום ונורא, שמצמית כל. אין פלא, שהממשל האיסלאמיסטי בבית הלבן יחצן אותו במרץ, עזר למגיפה להתפשט ועודד את הפצת הווירוס.

עכשיו, אולי, נפתח "אביב אוקראיני". הוא נפתח, לפי המסורת, בטבח, שמזכיר לחובבי המסורת היהודית את הפרעות שעשו האוקראינים ביהודיהם. מתברר, שהם גם יודעים לטבוח אלה באלה.
המדינות, שהיו פעם בברית-המועצות, אינן יודעות ימים טובים, כשני עשורים אחר התפרקות אימפריית הרשע. רוסיה חוזרת בהדרגה להיות מדינה טוטאליטרית ובצדה מדינות-חסות, שאינן מטפחות דמוקרטיה.

לעומת זאת, שפר גורלן של מדינות-החסות לשעבר - הונגריה, צ'כיה, סלובקיה, פולין וכמובן המדינות הבלטיות, גרמניה המזרחית (שנבלעה במהירות-שיא על-ידי גרמניה המערבית ולא נודע כי באה אל קרבה) ומדינות הבלקן.