להוציא את החוק מחוץ לאזרחי ישראל

הייתי צריך לעבור "סדרת חינוך" ארוכה מאוד כדי להגיע למסקנה המאוד מתבקשת שאין ולא צריכה להיות לנו כאזרחים כל נגיעה ו/או מעורבות עם החוק והמשפט בישראל. את התובנה התמוהה בלשון המעטה רכשתי בהמון ניסיון חיים חסר פשרות.

התחלתי דרכי ככל צבר ישראלי מורעל וניסיתי אפילו להתעלות מעט. התחלתי דרך עבודה בכור האטומי בדימונה, התגייסתי לקורס טיס, ואפילו למדתי משפטים באונ' ת"א. את המשך הדרך עברתי בנסיונות נפל למצוא צדק באולמות בתי המשפט השונים בישראל, ובמקום לצאת מנצח – יצאתי נבוך מהמבוך.

למרות כל ניסיונות ההדחקה הטבעיים והאופטימיים שבי, המציאות ש"מוצרי החוק והמשפט" הם כלי משחק למבוגרים חסרי אחריות בלבד – גמרה אותי. לבסוף נאלצתי להרים ידיים ולהודות שאת התענוג הזה חייבים להשאיר לאלה שהכינו את תבשילי החוק וסדרי הדין בישראל – ושיסתדרו בלעדינו.

משפטי אולמרט חידדו את הבעיה הקיומית המשפטית חוקתית העקומה הזו שלנו שאולי שומטת כל סיכוי סביר לחיים תקינים במדינה המטורפת הזו, אבל אין כמעט מי מהקוראים שאינו יכול להביא מעצמו ועברו הוכחה נוספת לתיזה הקשה הזו.

קשה למצוא אשם ואפילו לא גורם מרכזי יחיד בעיוות החוק והמשפט בישראל.

זה מתחיל במחוקקים שרובם חסרי כל ניסיון חיים ו/או ראש פתוח לחוקק חוקים ראויים. בהמשך הסאגא יש לנו את עורכי הדין שמוזנים באוניברסיטאות בכישוף מורעל לחפש אך ורק פרצות בחוק כדי לעקר אותו מתוכן. אח"כ ישנם שני זרמים מקבילים, האזרחי והפלילי, שלמרות הניגודיות לכאורה ביניהם – זורמים בהם אותם "נחלים" שבסופו של דבר מגיעים לאותו "ים".

בתוך כל הכאוס הזה נמצאת הפרקליטות שכל תפקידה מטעם הענק הזה הנקרא "המדינה" (כאילו ולנו אזרחי ישראל אין חלק ונחלה בה) לדאוג לסטטיסטיקה של 100% הרשעות פליליות ונצחונות אזרחיים בנתיב המקביל. כצעירים חשבנו לתומנו שכאשר כל "הנחלים" הללו יגיעו בסופו של דבר ל"ים" – לבתי המשפט, יהיה הוא הגורם הכל כך בלתי תלוי, כל כך מקצוען, כל כך ישר, וכל כך צודק... שהכל יסתדר בכי טוב. הדברים נכונים רק ב-50%: זה נגמר בבכי.

אז איפה הצדק? איפה המשפט? ולאן נעלם החוק? מתברר שאת הכל אספו "המקורבים" יחד, ערבלו ובלבלו, נתנו בכל דבר את הקוד הפנימי שהתאים מבחינתם – והנה לכם חוכא ואיטלולא אחת גדולה שכל תמים, צודק וישר המגיע לטריטוריה שלהם חסר שריון מתאים עלול לצאת משם עם נזקים בלתי הפיכים – מכל סוג.

ב"עצלנותי" כי רבה, אמנע בעת הזו מלנמק באינסוף הוכחות "מהשטח" לחיזוק קביעותיי שכל העסק הזה של חוק ומשפט הפך יותר ויותר זר לאזרח הישראלי שנקלע מיוזמתו או בעל כורחו למערכות "הצדק" הללו. למעמיקים ברצון להבנת הנקרא אני ממליץ בחום על סדרות המאמרים הנפלאות שלי לאורך עשרות השנים האחרונות, וכדי לא לעייף את הסטודנטים הקלילים יותר – אסתפק בהפנייה ל"עבודת הבית" בלבד.

המסקנה שהכתרתי בה את המאמר הזה שלפניכם, מחויבת המציאות למרות הטירוף לכאורה בעצם העלאת הרעיון: עזבו אותנו אזרחי ישראל מכל ההצגה שאתם עושים לפנינו החל מהכנסת, דרך אכיפת חוקיכם, ארגון משפטיכם, ופסקי דינכם. הכל כבר נהיר לנו וסיכויינו לצייץ נגדכם בכל דבר ועניין שואף הרבה מתחת לאפס.

אז למה לא תקראו "לילד" בשמו? שנו את המונח הווירטואלי "דמוקרטיה" לאמיתי יותר: "דיקטטורה", ולא רק שתתקרבו הרבה יותר למציאות שאותה אתם מייצגים ושאותה אנו חווים על בשרנו, אלא שבכך תחסכו המון כספים אותם אתם משקיעים למען "ההצגה (ההונאה) הגדולה ביותר לעולם הנאור", ויישארו לטובתכם ואנוכיותכם המון מיליארדים להמשך מימון תענוגותיכם ותאוותיכם!!