נשיא ונצואלה ניקולאס מַדוּרוֹ התייצב בשבוע האחרון בטקסי הזיכרון במלאת שנה למותו של קודמו הוגו צ'אבס ובפיו הודעות לכל המעוניין בארצו ובעולם, כי במדינתו "הכל מתנהל בשלווה והעם של ונצואלה עובד, לומד וממשיך כהרגלו במלאכת בניית-המולדת, חרף העובדה כי האימפריה האמריקנית בראשות הנשיא אובמה, רשתות הטלוויזיה הזרות ובעיקר הסי.אן.אן. וקבוצות פשיסטיות מנסים לערער את הסדר הציבורי ולסלף את תדמיתה של ונצואלה".
בעבר נמנע מדורו - נהג במטרובוס, פעיל באיגודים המקצועיים, שר החוץ, וסגן הנשיא בממשלת צ'אבס - מלהתייחס להפגנות המתרחשות מדי יום בחודש האחרון בקראקס הבירה ובערים אחרות ברחבי ונצואלה בהשתתפותם של סטודנטים ושל אזרחים רעבים. הם חובטים בסיריהם הריקים בדרישה לספק להם קמח תירס להכנת ה"ארפס", הלחם במסורתי של העניים בוונצואלה ולקיצור התורים הארוכים לרכישת מנות קצובות של סבון, נייר טואלט, חיתולים וחמאה החסרים במדפי המרכולים.
עד כה הצליח מדורו להדוף את המפגינים בסיועם של הצבא ופעילי משמרות המורכבות מצעירים רעולי פנים, רוכבי אופנועים וגמלאים שמזדמן להם עיסוק לשעה למען הנשיא.
מדורו זכה בבחירות האחרונות לנשיאות שנערכו אשתקד בוונצואלה בהפרש של 1.5 אחוזים מול יריבו הוגו קפרילס רדומסקי, והבטיח להמשיך ולקיים את המהפכה של צ'אבס, ולהמשיך להצעיד את ונצואלה להגשמת הסוציאליזם של המאה ה-21 שהמציא הוגו צ'אבס בנאומיו.
אולם, מסתבר כי ונצואלה נתונה כיום במשבר הגדול ביותר בכלכלתה מאז קיומה. הנשיא המחקה את צ'אבס בלבוש ובגינוניו מתקשה למעשה להסביר לעמו כיצד "השלווה" המדומה שאליה הוא מתייחס באה לידי ביטוי מעשי, כשמספרם של ההרוגים והפצועים בהפגנות נגדו עולה מדי יום ושיעור האינפלציה חוצה את קו 56 אחוז ונחשב לגבוה בעולם.
ונצואלה גם ממשיכה להחזיק בשיא העולמי של רציחות. באוכלוסייתה המונה 30 מיליון תושבים נרשם אשתקד שיא של 79 רציחות לכל 100 אלף תושבים. ואם נמשיך למנות את שיאיה של ונצואלה, הרי שבשנתיים האחרונות נסגרו 6000 מפעלים ועסקים, כמחציתם בבעלות פרטית, שלא צלחו את המשבר הכלכלי העמוק.
התדרדרותה של ונצואלה, המדינה עם רזרבות הנפט המוכחות הגדולות בעולם, החלה כשנבחר סגן אלוף בצנחנים הוגו צ'אבס לנשיא והחליט כי ניתן ליישם את המודל של המהפכה הקובנית של מורו ונושא הערצותו
פידל קסטרו.
החובות נערמים
צ'אבס - מגלומן שראה בנפט כלי להפיכתו למנהיג אמריקה הלטינית ובעל השפעה על הנעשה בעולם - לא התחשב עד ליום מותו בנסיגה הכלכלית של ונצואלה שהחלה להתרחש עוד לפני שש שנים בגין ההתפתחויות בשוק הנפט העולמי.
צ'אבס שלט ביד רמה על חברת הנפט הלאומית. זו דורגה שבשנות ה-70' של המאה הקודמת במקום השני בעולם מבחינת ההון העצמי שלה, ובשנת 1998 סיפקה לעולם 3.4 מיליון חביות נפט ליום. ב-2002 החליט צ'אבס כי חברות קידוחים זרות מחויבות להעביר חלק ממניותיהן לחברת הנפט הלאומית, והממשלה מצידה הפכה את חברת הנפט למסלקה לכספיה, תוך ביטול סמכויות רבות של המשרדים הכלכליים של הממשלה והבנק המרכזי.
עוד החליט צ'אבס לפטר כ-20 אלף עובדים מתוך 45 אלף העובדים של החברה - מרביתם טכנאים מומחים ואקדמאים. כמחצית מן המפוטרים עזבו את ונצואלה ומצאו תעסוקה בתאגידי נפט בעולם, ומשרותיהם מולאו במהרה על-ידי קציני צבא ומקורביו של הנשיא.
צ'אבס יזם תוכניות שונות להרחבת הפעילות של תאגיד הנפט הממשלתי. בהוראתו, נפתחו סניפים וחברות בת שהתמחו ביבוא ובהפצתם של מוצרי צריכה, מוצרים לגידול עופות וחזירים וחומרי בנייה. בדרך זו תקבולי הנפט "הטיבו עם העם", ובעיקר עם פעילי המפלגה הצ'אביסטית. כל זאת ללא כל תכנון, בעוד שמספר המועסקים בתאגיד הנפט הלאומי גדל ל-145 אלף.
צ'אבס שיתף פעולה עם אירן, רכש נשק מרוסיה, תכנן קווי הולכת-נפט ברחבי אמריקה הלטינית והאדיר את דמותו עד כדי הצבת דרישה להפוך את ונצואלה לחברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם.
במציאות, לפי נתוני חברת "בריטיש פטרוליום", מסתבר כי ייצור המדינות מפיקות הנפט בעולם גדל בין 2001 ל-2012 בשיעור של 19 אחוז, בעוד שבאותה תקופה ירד הייצור של ונצואלה בשיעור של 30 אחוז.
יתר על כן, מאז שנבחר צ'אבס לנשיאות ארצו, עלה מחיר חבית נפט מ-9 דולר ל-100 דולר כיום, דבר שהביא לוונצואלה הכנסות אדירות לאורך שנים. לעומת זאת, באותה התקופה גדל החוב של חברת הנפט הלאומית, קופתה של ונצואלה, בשיעור של 534 אחוז. במילים אחרות, כלכלנים בעולם סבורים כי מצבה של ונצואלה דומה למצבו של מי שזכה בפיס בהון עתק וממשלתו בזבזה אותו.
חלוקת כספי-הנפט לאורך שנים גרמה אומנם לגידול בשיעור של כ-13 אחוז בהכנסות האוכלוסייה, שירותי הרפואה שופרו ונבנו בתי ספר ושיכונים. אולם גם כיום כ-13 מיליון מאזרחי ונצואלה, שהם כ-45 אחוז מהאוכלוסייה, חיים מתחת לקו העוני. לתושבים רבים בפרברי קראקס שזכו לאפשרות לרכוש מכשירי חשמל ביתיים, אין כיום חשמל להפעילם, והם סובלים גם ממחסור במים זורמים.
אותו פופוליזם של ממשלת ונצואלה שנאבקה לאורך שנים נגד הבנקים, היבואנים, אמצעי התקשורת ומפלגות האופוזיציה הדמוקרטיות, גורם לממשלה להוסיף ולהדפיס כספים ולהמשיך להאיץ את האינפלציה הדוהרת וההרסנית, מבלי לשנות את מבנה הכלכלה הנוכחי. במצב שנוצר, קופתה המדולדלת של חברת הנפט הלאומית אינה יכולה עוד להציל את כלכלת ונצואלה. זאת, משום שלפי ההסכם עם ונצואלה, זוכה קובה למשלוח של 110 אלף חביות נפט ביום במחיר מסובסד, כחלק מהתשלום לקובה על הסיוע שהיא נותנת לוונצואלה בצורת מורים ורופאים קובניים העובדים אצלה.
בנוסף, ונצואלה מחויבת כלפי 14 מדינות הגוש הקריבי לספק להן נפט בתנאי תשלום נוחים לטווח הארוך. לוונצואלה יש גם 430 אמנות והסכמים עם סין שבמסגרתם הלוותה סין לוונצואלה 42 מיליארד דולר. כהחזר ההלוואות התחייבה ונצואלה לספק לה בתמורה 600 אלף חביות נפט ביום במשך 10 השנים הקרובות ולשתף את סין בפיתוח מתקנים במזרח המדינה לזיקוק של 330 אלף חביות נפט ביום.
ביידן סרב לערב שמחה בשמחה
ונצואלה מספקת במחירי שוק 700 אלף חביות נפט ביום לארצות-הברית. מקור הכנסות נאות זה עלול אף הוא להצטמצם בטווח הארוך בשל השימוש הגובר בארה"ב באנרגיות חלופיות.
בעבר, מילאו בעלי רכב בוונצואלה את מיכלי הדלק של מכוניותיהם בפחות מדולר למיכל. כיום נאלצת ונצואלה לייבא בנזין לתחנות הדלק במחירי השוק העולמי. צריכת הבנזין לכלי הרכב של ונצואלה מגיעה ל-330 אלף חביות ביום. בשל תקלות ושיבושים, עובדים בתי הזיקוק במדינה ב-60 אחוז מכושר הייצור שלהם, ומספקים רק 230 אלף חביות בנזין ליום, בעוד שוונצואלה מייבאת 100 אלף חביות בנזין ליום במחירי השוק העולמי כדי להשלים את הביקוש לתדלוק כלי הרכב בתחנות הדלק במדינה.
מדורו, נשיאה הנוכחי של ונצואלה, הורה בעבר לעצור חלק ממנהיגי האופוזיציה. בחודש האחרון הוא מנסה לקיים מפגשי פיוס שנדחים על הסף על-ידי האופוזיציה. זו אינה מסוגלת, ואף אינה מגלה התלהבות, להחליף את השלטון.
במצב שנוצר עומדות בפני מדורו מגוון אפרויות. הראשונה היא פנייה לקרן המטבע הבינלאומית, כפי שעשו יוון ומספר מדינות אחרות, כדי לזכות במלוות חרום המותנים בצעדי ריסון חריפים מצד הממשלה, צמצום הוצאותיה, ביטול הלאמה של חברות, הסרת הפיקוח על מחיריהם של סחורות ומוצרים והשבת העצמאות של הבנק המרכזי. צעדים אלה כרוכים בביצוע מדיניות המנוגדת לחלוטין לזו שנקט "אבי המהפכה" צ'אבס בשנות שלטונו. הם גם תלויים בהצלחת מאמציו של מדורו להקים ממשלת קואליציה בהשתתפותם של גורמי האופוזיציה, אף במחיר של הכרזה על בחירות חדשות לנשיאות לפני תום הקדנציה הנוכחית שלו ב-2019.
אפשרות נוספת היא דולריזציה של המטבע המקומי כדי לרסן את קצב האינפלציה ולהשיב את האמון בכלכלת המדינה. גם במקרה זה ייאלץ נשיא ונצואלה לקצץ בהוצאה הציבורית ולהימנע מלשלח את חרצובות לשונו בארה"ב.
אפשרות אחרת היא הליכה בעקבות קובה ולצעוד לקראת הפיכתה של ונצואלה למדינת לווין של סין באמריקה הלטינית. אך פרופ' אוון אליס, מומחה ליחסי סין עם אמריקה הלטינית, סבור כי סין אינה מעוניינת בשליטה הפוליטית בוונצואלה, וזאת כדי ש"לא להרגיז" את ארה"ב שותפתה לסחר העולמי, וכל רצונה של סין מוונצואלה הוא המשך משלוחי הנפט.
ארה"ב מתייחסת למשבר בוונצואלה במילים יפות. אובמה חוזר ומדגיש כי המכללות בארה"ב תיפתחנה בפני 100 אלף סטודנטים מאמריקה הלטינית, וכי הוא מעוניין להפשיר במקצת את מדיניות ארצו כלפי קובה וּונצואלה. סגן הנשיא האמריקני
ג'ו ביידן שערך בשבוע האחרון מסע לצ'ילה לרגל הכתרתה של מישל בצ'ילט לנשיאות, ידע לומר כי המצב בוונצואלה מדאיג, וכי על ממשלתו של מדורו לכבד את זכויות האדם.
נשיאי המדינות הידידות של ונצואלה - ארגנטינה, בוליביה ואקואדור - ביקשו ליזום דיון בצ'ילה במשבר בוונצואלה בדרג של נשיאים בנוכחותו של ביידן. ארה"ב דחתה את הצעתם בטענה כי אין לקלקל את חגיגות הנשיאות, ונאמר כי המפגש יתקיים בעתיד בדרג של שרי חוץ. יש לציין כי אף אחת ממדינות אמריקה הלטינית שזכו בעבר מצ'אבס לכספים שפיזר כיד המלך, לא הציע לוונצואלה סיוע.
מדורו מנסה לרפא את מכאוביה של כלכלת ונצואלה בתרופות בלתי יעילות. השבוע הורה להנפיק כרטיסי אשראי מיוחדים שבהם ניתן יהיה לקנות בהם מצרכי יסוד במרכולים במחירים שבפיקוח ממשלתי. צעד זה נועד להילחם במבריחים מקולומביה. בנוסף, ממשיך מדורו לקרוא לאופוזיציה להסב עימו לשיחות פיוס כדי להתמודד יחד במשבר החמור.
חבריו למפלגה הצ'ביסטית חלוקים אף הם בדעותיהם. תומכיו קוראים לו להמשיך ולהילחם ב"ימין הקיצוני" המאיים על הצ'אביזם, ואילו מתנגדיו מציעים לו להתפטר ולקבוע מועד לבחירות חדשות בוונצואלה פושטת הרגל.
שיחה שלמעשה הכתימה את דרכי פעולתה של מערכת המשפט בישראל, והיא מעיבה על המערכת גם היום
