יום חג

כאשר הכריז השופט כי אהוד אולמרט אשם בלקיחת שוחד, אמרה הקריינית בערוץ השני משהו בנוסח "שזה לא הרגשה נוחה לציבור הישראלי לראות את ראש ממשלתו לשעבר הולך לכלא אחרי שנשיאו לשעבר נמצא שם". ובכן, אין לי שום הרגשה לא נוחה. להפך, זהו יום חג עבורי, ממש יום של התרוממות נפש. אני יכול לדבר רק בשם עצמי ובני משפחתי, אך דומני שרבים רבים בציבור הישראלי חשים כמוני. בו בזמן, אין לי צל של ספק כי ל"מקורבים" ולחלק מהתקשורת זהו יום שחור משחור. אבל, האם זה יהיה עבורם גם יום של חשבון נפש? אני בספק רב! היה משעשע ומעציב לעקוב ביום ששי האחרון אחר הרשימות של מקצת מהעיתונאים שבמשך ארבע שנים ממש חרפו נפשם בדברי הגנה על אולמרט, חרפו וגדפו את הפרקליטות ושפכו את דמם של אלו שהעזו להעיד נגד אולמרט, ובראשם עד המדינה, דכנר.

אחד מהם חזר על אימרתו הקבועה כי התנהלותו של אולמרט היא בעייתית, והביע תקווה כי כשם שהשופט רוזן מתח בזמנו ביקורת חריפה על הפרקליטות במשפט מסוים שעסק בבנק הפועלים, כך הוא ינהג גם במשפט הולילנד; אחר הביע דעתו כי הלקח החשוב ביותר מכל הפרשה הוא לא להעסיק מנהלת לשכה יותר מארבע שנים; אחרת התגוללה על שולה זקן המושחתת עד היסוד. לדעתה הטעות הגדולה והמטופשת של אולמרט הייתה שהוא לא הצליח לשמור על נאמנות שולה זקן עד הסוף. לעג הגורל הוא שמדברי השופט רוזן בהכרעת הדין עולה בבירור כי גם אם הנאמנות בין השניים הייתה נשמרת עד לדקה האחרונה - הדבר לא היה משנה במאומה את הרשעת אולמרט. ומה שהכי מושך את טשומת הלב ברשימות הללו של אותם עיתונאים היא העובדה שהמילה "מושחת" או "שחיתות" אינה מוצמדת כלל ועיקר לאולמרט. הכי הרבה מדובר ב"עבירות חמורות" המיוחסות לו. שחיתות? הס מלהזכיר!

ואני רוצה לחזור ולהעלות כאן דבר שכתבתי כבר בעבר, והנוגע לענייננו. בספר מלכים ב, פרק י"ד, נאמר כי ירבעם בן יואש מלך על ישראל ארבעים ואחת שנה. הוא הציל את עם ישראל מעוניו ומאויביו, הוא הרחיב את גבול ישראל "מלבוא חמת עד ים הערבה", והוא זה אשר השיב את דמשק למלכות ישראל. ובו בזמן אומר עליו הכתוב: "ויעש הרע בעיני ה'". והפרופסור ישעיהו ליבוביץ' מעלה את השאלה: איך זה? הלו ירבעם בן יואש היה אולי גדול מלכי ישראל והיו לו הישגים כבירים בתחום הצבאי והכלכלי והמדיני, אז מדוע נאמר עליו שהוא "עשה את הרע בעיני ה'"? ומשיב לייבוביץ': את התשובה נותן לנו הנביא עמוס אשר ניבא בזמנו של ירבעם. את עמוס לא עניינו ההישגים אלא השחיתות האיומה שאחזה בצמרת מלכות ישראל. מבין דבריו הנפלאים שנכנסו להיכל התרבות המערבית ידוע הפסוק: "שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון, העושקות דלים הרוצצות אביונים". בשל כך, בגלל השחיתות האיומה והרקב החברתי, אומר עמוס, יבואו כל האסונות, ובכללם נפילת הממלכה והיציאה לגלות.

זהו, קובע הפרופסור לייבוביץ', הלקח המוסרי הגדול שהתנ"ך רוצה ללמדנו: מה שחשוב הוא עולם הערכים, הצדק החברתי ושלטון ישר, ושיהיה בו בזמן גם חזק צבאית. שעה שאצלנו "איתרגו" בזמנו את השחיתות לטובת הישגים מדיניים, כביכול; או כאשר היללו את אולמרט על כך שהוא איש מנהל טוב וראש ממשלה טוב שיודע לקבל החלטות והוא עצמו החלטי - הייתי נזכר בפרשנות הזאת של ליבוביץ'. וגם היום, יום חג בעיני, ויום חגא כנראה בעיני ה"מאתרגים".