|
|
לא ברא אותם [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
בהתכנס עם לזכור את ששת מיליוני אחיו שנספו בטירוף הגדול שידעה האנושות המוכרת לנו בציר הזמן המתמיד שלה בין מלחמה לשלום, רק פלג אחד פרש מאתנוו כדרכו, ואלה הם החרדים. הם לא רק שונים מאתנו בתפישת היהדות, במראה החיצוני שקנו לעצמם מהגויים, בדברי הבלם על היותם מצילי היהדות. יתרה מכל זה הם גם מתגרים בכל מה שנחשב בעינינו, האחרים, כערך עליון.
ביום המיוחד הזה, יום הזיכרון לשואה, רק הם והם בלבד, הוציאו מתוכם בני נוער שלפתע התעוררו מבית מדרשם ונפשם השתוקקה לפתע פתאום לריח המנגל, ומרוב השחתת ריר לטעמים העטופים בעשן, הגיעו לידי מעשי פיגולים המפקיעים אותם מיהדות; התנהלותם ביום הזיכרון הופכת לאנטישמיות מסוג חדש שאנחנו מתקשים להכיר בה; מדובר בשנאת יהודים שאינם כמותם. בשנאה כה-תהומית עד חלחלה.
שנאתם אותנו אינה נופלת מאיבתם של הגרועים בפורעים, היא לא נפלית מהם אפילו לא כחוט שערה. תיעובם כלפינו אינו שונה מאותם אחרים הפורעים בנו, וזלזולם בנו ובמדינת העברים צורב וכואב לא פחות, ואולי הרבה יותר. לכאורה עוד לא מצאנו כוח נפשי להתנער מעדת נבלים אלה המטיחה בנו גידופים וחרפות על שנמצאו בינינו כאלה המתקוממים על מעשי ההתגרות שלהם בפרהסיה דווקא ביום שכזה; יום שכולו נר נשמה לאומה העברית בארץ וברחבי-עולם, יום שכולו אינו מרפה מהתייסרותנו מאותה תופת נוראה.
גרועים באנטישמים
בראש חוצות הם פועלים מתוך רשעות שטנית על-יד אנדרטאות, נהנים מעצם קנטורם הגס שאין לו כפרה. רק שם הם מושכים אל ריאותיהם אוויר של קדושה מהבשר החזירי שלהם במשמעות כה-אכזרית.
כבר במהלך יום הזיכרון התחילו אתריהם הנבזים להגיב כגרועים באנטישמים על שקמו מתוכנו אלה ששלחו בהם בצדק לשון מבקרת, על מה ולמה אין הם חלק מאתנו, והם עוד מפליגים בהתענגותם מביזויינו. קציצי בשר לפתע חסרים לבני נעוות מרדות צעירים אלה שאנחנו הם אלה שמפרנסים אותם ומקיימים את בתי מדרשם הטמאים.
מי שיקרא את נימוקיהם המוציאים אותם מכלל עם ישראל, ומאפשרים להם להתקלס בנו הזוכרים רק "יום אחד בשנה" את השואה, יתקל בהסברים מבחילים כגון זה בו הם מתכחשים ליום הזה משום שלא נקבע בידי אדמו"ריהם, סלפני יהדות שלא היו מעולם כמותם. כך מצאנו באתר "בחדרי חדרים": אין לנו שיג ושיח עם ההחלטה שלכם
לגבי יום השואה, אנו לא רואים שום צורך להנציח את ששת מיליון הקדושים דווקא ביום זה..."
וכשניחוח עשן המנגל עולה באפם של פורעים אלה, אין בגופם אף לא גיד אחד או שריר צנוע אחד שיבגוד בהם לחלחלם בזיכרון תימרות עשן הארובות של המשרפות הארורות. חרדים אלה אינם רוצים להיות חלק מגופנו הלאומי. מגעו של אל העברים הקדומים לא היה מעורב בבריאתם.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
