להוריד מן הכביש, לא חייבים גם לגרוט

בואו נחזור מספר מועט של שנים אחורנית ונבחין בשני אירועים בולטים אשר תוצאת משפט הולילנד לעת הזו מושפעת מהם לדעתי השפעה מרחיקת לכת:

1)החלטת של נשיאת בית המשפט המחוזי בת"א שרוזן יכהן כשופט דן יחיד;

2)ההחלטה של השופט רוזן במסגרת התיק – שלא להתייחס כלל לחוק התכנון והבניה, שלא להתייחס כלל לתמורה ככל שהתקבלה מהנאשמים בקבלת שוחד (שהיה אז לכאורה).

שופט דן יחיד הציל את בית המשפט המחוזי בת"א מהחמרה רבתי בקצב סגירת התיקים אצלו, והטיל את מלוא האחריות על גורם בכיר ומנוסה בבית המשפט.

לפעמים מעמד שלושה לא רק משעבד 3 שופטים לתיק אחד מורכב, וממילא פוגע בניהול כל התיקים האחרים באותו בית משפט, אלא הוא מאריך גם את התחבטויות, לפעמים מעמד שלושה מאפשר גם השמעת דעת יחיד הנוטה לקבל את כתב האישום ושתי דעות אחרות מזכות וכך בעצם אוכל בית המשפט את העוגה ומשאירה שלמה. אך מנגד על החלטת שופטן דן יחיד קל יותר לערער מאשר על החלטת מותב שלושה פה אחד.

והנושא השני הוא כאמור ההחלטה שלא להיכנס להיבטי התמורה לשוחד. עמדו בפני השופט רוזן שתי אלטרנטיבות בולטות, להיכנס לסרט ארוך ביותר מול טובי עורכי הדין במדינה אשר מי יודע מי מממן אותם – עם בכירי השמאים ועם התנצחויות אין סופיות אם הייתה השבחה או לא, אם שולמו היטלי השבחה כדין אם לאו, וזאת בעוד שהחוק קובע בפירוש בסעיף 294 ד'. "במשפט על שוחד לא ייזקק בית המשפט לטענה... שהלוקח לא עשה או אף לא התכוון או לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה."

והשופט בחר לקחת בשתי ידיים את מה שהחוק מציע לו (אם כי להבנתי לא מחייב אותו) שלא להיכנס כלל לנושא הזה, בכך קיצר מחד בכמה שנים את ההליך, אך צמצם, מאידך להבנתי, את מרווח הענישה, כלומר מה שעשה רוזן בסופו של דבר, הוא הוריד כמה רכבים מאוד מאוד מסוכנים מהכביש, אשר אפילו אם בית המשפט העליון יזכה אותם בערעור או יקל בעונשם הם לעולם לא יחזרו לכביש, הוא קרע לגזרים את רישיון הרכב שלהם, אך ויתר מראש על הגריטה.

ואני חושב שהרבה יותר חשוב להוריד כמה יותר מוקדם רכבים מסוכנים מן הכביש מאשר להמר על גריטתם, תוך שבכל שלבי המשפט הם ממשיכים לנוע על הכביש, או לפחות מתנהגים ככאלה שאו ט וטו חוזרים להיות מלכי הכביש, הגם שניסיון הגריטה עלול בכלל לסכל הצורך החיוני בהורדתם מהכביש.

אני חושב שראוי שכולנו נלמד היטב את אורח החשיבה הזה וניישמו בתחומים אחרים בחיינו.

בואו נביט על פרשת הרפז. טונות של שעות הושקעו על-ידי אין סוף אנשים בהקשבה להקלטות, ולהבנתי מה שייצא מהם זה בעיקר כינים או אסופה של רכילויות.

אם לחלופין היה קם לנו חוקר חכם ומניח את אבני הפאזל הקיימות על השולחן ומחפש תשובות לאחרות, הוא ודאי היה מוצא אותן, אך במקום זאת מעדיפה המערכת, אולי בגלל שאין לה כל עניין להגיע לחקר האמת, לחפש באורח חסר סיכוי לחלוטין מחט בערימה של שחת.

האבן הראשונה בפאזל אומרת שאנשים פועלים מתוך מניע. לאשכנזי יש מניע ברור (כבודו) אך מי אמר שהיה זה מניע יחיד? האם היו לאשכנזי מניעים נוספים? האם היו עוד אנשים שהיה להם מניע שגלנט לא ייבחר ושאחר ימונה תחתיו? האם היו כאלה בעלי אינטרס בצבא? האם היו כאלה בעלי אינטרס במערכות ביטחוניות אחרות? האם היו כאלה אינטרסים בפוליטיקה? האם היו אזרחים עם אינטרסים כאלה?, האם לעיתונאים שעסקו בפרשה היה אינטרס כזה?

ואולי הכוונה לא הייתה כלל לפגוע בגלנט או לפגוע רק בו, אלא הכוונה הייתה לפגוע בברק, ולגרום להפלת הממשלה האם היו כאלה בעלי אינטרס בצבא? האם היו כאלה בעלי אינטרס במערכות ביטחוניות אחרות? האם היו כאלה אינטרסים בפוליטיקה? האם היו אזרחים עם אינטרסים כאלה? האם לעיתונאים שעסקו בפרשה היה אינטרס כזה?

ולאחר שמפת האינטרסים פרוסה לפנינו היינו שואלים עצמנו מי מתוך בעלי האינטרסים מסוגל להוביל או להיות מובל בכאלה מהלכים מסוכנים להם אישית ולמדינה כולה, וכאן הייתי בוחן שתי קבוצות של אפשרויות (1) הבוקים – אלה שאינם מבינים כל כך מה עושים ולכן עושים שטויות לעיתים בשליחותם של אחרים אפילו שלא במודע, ובלי להבין כלל את משמעות מעשיהם (2) ה"אמיצים" אלה שרואים עצמם מעל הכל, אנשים חכמים ופורצי דרך, עם זכויות רבות, אך גם עם כתמים מרובים.

ולאחר שמיפינו את האינטרס כלומר הכוונות וה"צרכים", ולאחר שנבחנו היכולות של בעלי האינטרסים, רק אז ניתן להתחיל בחקירה. ייתכן שאין מדובר בחקירה שתביא ל8 שנות מאסר, וגם לא ל18 שנות מאסר, אך אנו כזכור צנועים אנו מצפים להוריד רכבים מסוכנים מהכביש, ואין לנו כל עניין מיוחד לגרוט אותם.

אין שמץ של ספק שהמחנאות לא הסתיימה בקומה 14 של מגדל הביטחון בקריה בת"א, היא חצתה את הצבא, חצתה את המערכות הפוליטיות וחצתה גם את העיתונות, בנוגע לעיתונות כתב מבקר המדינה בדוחו על "מחנאות", והוא ודאי לא התכוון לאש לילה של מחנות העולים.

המחנאות הזו התפלגה על-פי דעות, על-פי "חברים" אך ודאי גם על-פי אינטרסים ומה שחקירה חייבת לגלות זה אם האינטרסים היו לגיטימיים אם לאו.

כמו-כן בכל המערכות האלה יש אמיצים יותר ואמיצים פחות, יש כאלה בעלי גבולות יתר חדים וכאלה שאין להם גבולות כלל, ומאחר שברור שהיו להם אינטרסים בפרשה ואולי אף אינטרסים כבדים ובשל הגבולות המטשטשים המלווים אותם כל חייהם - הנובע מעודף ביטחון עצמי או או מעיוורון ואוטיזם אזרחי, ייתכן שהם הובילו את המהלכים האלה או נגררו לתוכם.

בואו נהיה צנועים בואו נסיר מהכביש ונמנע בכל צורה את חזרתם לכביש של אנשים בכירים אשר נטלו לדעתי תפקיד מכריע בכל המהלכים הבלתי תקינים הקשורים בפרשת הרפז, זה יהיה הרבה יותר מועיל מאשר להמשיך לשבת לילות מול הטייפ-רקודר ולהקשיב לרכילות שליוותה את כעסו המובן של אשכנזי על עוול שלהבנתו נגרם לו.

העוול הזה ועומס הרגשות שליווה את התנהגותו של אשכנזי, הוא ידוע, ברור, לא מצריך הוכחה ואף לא גריטה, די לנו כאמור בירידתו לצמיתות מן הכביש (הציבורי). וכנ"ל עם כל האחרים שנטלו חלק בפרשה, בצבא, בגופי הביטחון, בפוליטיקה, באזרחות, ובעיתונות.