הבנק שהלבין הונו ברבים

משטרת ישראל הסירה צו איסור פרסום מחקירה שהיא מנהלת מזה כשנה בקשר לחשדות לעבירות על חוק הלבנת הון המתמקדות בסניף בנק הפועלים ברחוב הירקון. הדבר היכה בתדהמה את כל המערכת הפיננסית והשלטונית, היות והבנק הוא הגוף אמון על השלטונות ככלי הביצוע של הרשויות בכל הנושא הקשור ליישום ואכיפת החוק. המערכת הבנקאית מרכזת את עיקר הפעילות הפיננסית בישראל ואת ניהול החשבונות והעברות הכספים. בתור שכזו, היא נמצאת בקו הראשון בכל הקשור לאחריות ותפקיד מרכזי במאבק כנגד הלבנת ההון.

ומה קרה בעצם? שומר הסף במגדל השן הבנקאי, האמור לעצור את הפעילות הפלילית, לא עמד בפיתוי וסייע בעבירה על החוק בבחינת הגונב מגנב, אבל, לא פטור...

מהי בעצם הלבנת הון?

במושג "הלבנת הון" או "מכבסת כספים" ((Money Laundering, מתכוונים לרכוש והון שמקורם בפשיעה, שהוסוו טושטשו והושתלו במערכת הכלכלית פיננסית, כדי שיוכרו כלגיטימיים.

מקור הכספים נובע בדרך כלל מעבירות מגוונות הכוללות: שוחד, מעילות, העלמת הכנסות, הברחות, פשע מאורגן, סחר בסמים, זנות וסחר בנשים, זיוף ורמאות בכרטיסי אשראי, סחר לא חוקי בנשק, הונאות באמצעות מחשב ועוד הרשימה ארוכה.

השיטה כמעט תמיד זה:

הפקדת כסף (מזומן בדרך-כלל) בחשבון בנק, תוך הסוואת מקורו וזהות בעליו. בהמשך נעשות בדרך-כלל פעולות פיננסיות "תמימות": המרות מטבע, רכישת נכסים פיננסיים, העברות לבנקים אחרים והעברות למדינות אחרות.

לאחר שמקור הכסף טושטש, ומוטמע במערכת הפיננסית החוקית, הוא נחשב מולבן וכשר למהדרין. הסבירות לגילוי הלבנת ההון קיימת, אך ההתחקות אחר תהליך ההלבנה אינו פשוט משום השימוש באמצעים פיננסיים לגיטימיים הקיומים בבנק.

תהליך הלבנת ההון יכול להיעשות במספר טכניקות, כאשר בכל המקרים מקפידים המלבינים, להיצמד "להוראות ולחוקים" ולא להפקיד סכומים גדולים.

דוגמא לטכניקות פופולריות:

- הצהרה על רווחים בקזינו.

- זיוף מסמכים וקבלות או תעודות יבוא ויצוא, ניפוח דיווחים, הברחת מט"ח.

- אי תשלום מיסים, הברחת הכסף השחור לחו"ל, והחזרתו לכן כלבן.

- קניית זכייה בפיס, טוטו או כל הימור אחר, תמורת סכום הגדול מהנקוב בזכייה.

- הלוואות בשוק האפור - יש לציין, שהשוק האפור לאשראי, הוא חוקי בחלקו, אך היקף דיווחיו למס הכנסה זעום ופעילים בו גורמים פליליים רבים, כפי שהוכח בנפילת הבנק למסחר.

- שוחד של פקידי הבנק על מנת לבצע פעולות לא חוקיות ללא דיווח לרשויות.

- וגולת הכותרת בימנו, שימוש בהעברות כספים אלקטרוניות דרך האינטרנט, שאינן נתונות לפיקוח כלל.

כיצד מתבצע התהליך?

שלב 1: קרוי השמה - מתבצעת הפקדה בבנק באמצעות הוראות העברה רגילות תוך הקפדה לא לעבור מעל סכום מסוים המחייב דיווח של הבנק לשלטונות.

שלב 2: קרוי ריבוד - הכסף עובר תהליך של החלפת ידיים באמצעות עסקות פיננסיות שונות. שלב זה משמש ליצירת התשתית הפיננסית העתידית (הרובד העסקי) האמורה להפיק "רווחים" רשמיים.

שלב 3: קרוי אינטגרציה - זהו השלב בו התשתית של שלב 2 מניבה פרי, ונוצרים "רווחים" הנראים כרווחים שמקורם חוקי.

החוק מחייב הצהרה מעל סכום מסוים, אבל אינו מחייב בדיקת הסכומים במצטבר. כמו כך אין ביכולת החוק לתת מענה לפתיחת מספר רב של חשבונות עם סכומי הפקדה "על-פי החוק", שיחד ובמצטבר מסווים סכומים גדולים הנחשדים כהון שחור שאמור להיות מולבן.

הפשעים המתקשרים להלבנת הון הם סכומי כסף עצומים, המהווים תמריץ חשוב בהפיכתם ללגיטימיים. למעשה, הזרקורים הבינלאומיים הופנו לנושא הלבנת ההון, כאשר הוכח הקשר שבין הלבנת כספים ויעוד הכספים "השחורים-לבנים" לפעולות טרור בחקירת אירועי 11 בספטמבר, וארה"ב חרתה על דגל שחור את נושא הלבנת ההון.

הרשויות הנלחמות בפשיעה השחורה-לבנה בארצות רבות - ארצות הברית וקנדה, בריטניה, מדינות אירופה, אוסטרליה יפן ועוד, הגיעו למסקנה כי חסימת האפשרות שעבריינים יטהרו וילבינו ו"יטהרו" את כספם, היא אמצעי חשוב במאבק בארגוני טרור, בעבריינות סמים ובפשע המאורגן לסוגיו. כדי להצליח בכך, הסכימו מדינות רבות בעולם כי נחוצים סטנדרטים בין-לאומיים וחקיקה שיאפשרו שיתוף-פעולה בין ממשלות, רשויות אכיפת חוק ומוסדות פיננסיים.

היקף שוק ההון השחור, או המולבן, הינו תוצאה של אינטראקציה בין הפושעים ובין הרשויות. מזה שנים נחשבה ישראל כגן עדן למלביני הון עקב העדר הגדרה מפורשת כי הלבנת הון הינה עבירה, ועקב העמימות הרבה בפרשנות, בקרה ויישום איסור זה.

כדאיות ביצוע העבירה עולה, ככל שיש תועלת כלכלית גבוהה יותר בצד ביצועה. ואכן, במקרים בהם סיכויי התפיסה נמוכים, בין בגלל מנגנוני בקרה לקויים, אכיפת חוק דלה, או הנושא אינו מושם במרכז תשומת הלב הלאומית, וכמובן קנסות מגוחכים על מי שכבר נתפס, הואשם וגם הורשע, רק מגבירים את כדאיותה הכלכלית של עבירה זו.

שינוי המגמה באכיפת עבירות הלבנת הון נעשה כאשר נתפס גרגורי לרנר והודה בהלבנת הון בסכום של 48 מיליון דולר שמקורו בהונאת בנקים ברוסיה, על כך הורשע בשנת 1997, נדון לשש שנות מאסר וקנס בסכום מגוחך של חמישה מיליון דולר.

האמנה הבינלאומית הראשונה לשיתוף-פעולה נגד הלבנת הון נחתמה בסוף שנות ה-80. בפאריז הוקם, ופועל מאז, כוח משימה בינלאומי המרכז את שיתוף הפעולה בנושא. רק בשנת 2002 אישררה ישראל את האמנה ובכך הצהירה כי היא מצטרפת באורח מלא למאבק, וזאת בהמשך לצעדים שננקטו אף בעבר על-ידי הבנקים - ביוזמת בנק ישראל. במעמד זה הוטל על הבנקים להיות אמונים על ביצוע ואכיפת החוק כלשונו.

חקירת המשטרה בפרשה הנוכחית נמשכה למעלה משנה. כלומר, ההלבנה הזו נמשכת כבר זמן רב מאד, ויתכן שגם שנים. נשאלת השאלה: היכן היתה מערכת הפיקוח הבנקאית הפנימית, ברמה של הסניף הבודד וברמה של הבנק כולו? האם שוב יש לנו מצב של עצימת עיניים גורפת, או שמא יותר מכך? נראה, שהיה נוח לכולם להראות פעילות עסקית רחבת היקף על-מנת לקבל בונוסים מההנהלה הראשית שלא הרימה גבה מול פעילות אקטיבית מוגברת זו.

יש לציין לשבח את הסנונית המרעננת בה המפקח על הבנקים כמערכת פיקוח-על, פעל באופן נרחב ליישום הכללים שנקבעו בחוק איסור הלבנת הון. במהלך ביקורת זו, בעצם, יישמו את חובתם לפיקוח וביקורת על-מנת לוודא את יישום החוק כלשונו.

דרכי הלבנת הון הן רבות, ומניעתה אינה קלה. אך כיוון שהלבנת הון עלולה לערער את יציבותה של המערכת הכלכלית והחברתית המאבק נגד הלבנת הון הוא מאבק ראוי וחשוב.