אין שום פסול במינויים פוליטים ובלבד שייבחנו גם כישורי האדם. אדם מזוהה פוליטית או פעיל פוליטי איננו יכול להיות "מחוץ לתחום" ככל שהדבר נוגע למינויים.
הרבה מלל נשפך בנושא בתקשורת. הרבה צביעות. מינויים פוליטיים, גם אם לא מפלגתיים, נעשים יום יום: באקדמיה, במשפט, בבתי חולים, בצבא... בכל מקום. פוליטיקה לסוגיה, קליקות, "קשרים אישיים", קיימים ומשפיעים. איש לא פוצה פה ומצפצף. יתירה מזאת, "ועדות מינויים" אלו פועלות בחדרי חדרים ומסתתרות מאחרי מסך סודיות מגוחך של "חופש אקדמי" באקדמיה, ואמתלות אחרות במגזרים האחרים.
עדיף לבצע "מינויים פוליטיים" באופן גלוי ומוצהר כאשר כישורי מועמד יבחנו בנוסף לקשריו. רצונו של שר בשילוב אנשי אמונו באדמיניסטרציה ובדרגים המקצועיים הוא הגיוני וסביר.
יש לכך פן חיובי נוסף שלא הרבו לעסוק בו: רענון הביורקרטיה הממשלתית המסואבת ולמרבה הצער לפעמים המושחתת. פקיד בכיר שלא ניתן להזזה כי הוא "מקצועי", הופך להיות המכוון האמיתי והקובע של מדיניות משרד ממשלתי. "מסמר ללא ראש" כזה אי אפשר להחליף.
אדם כזה, היודע מה כוחו, יוצר קשרים מתאימים עם בעלי הון. החלפתו של אדם כזה עולה למשלם המסים הון עתק הן בתנאי פרישתו והן בהטבות שאותו אדם מקבל ב"ג'וב הבא" בזכות שירותיו הטובים בשרות המדינה.
מאידך, מינוי פוליטי בא והולך עם השר. אין קביעות. מידת יכולתו של פקיד כזה להזיק - קטנה. אפשר לצפות כי אדם מוכשר המגיע לתקופה קצובה יעשה מלאכתו נאמנה.
צא ולמד, רענון המנהל על-ידי "מינויים פוליטיים" בעלי כישורים עשוי לתרום לחברה הישראלית ולהקטנת השחיתות בביורקרטיה.
