בואו נגיד שמקסיקו, כמשל, כולה או חלקה חופרת מינהרות תופת לארה"ב. לחטוף אמריקנים מכל סיבה מקסיקנית טובה, שנראית בעיניה.
ואז מה עושה ארה"ב? מביאה תוך שעה דיוויזיות קטלניות ממיטב הארסנל שלה. ואם המקסיקנים כמשל, רק כמשל כמובן, מתחצפים ומצליחים להדליק טנקים ומסוקים אמריקנים בטילי כתף - מה ארה"ב עושה?
נכון. נכון מאד. מתגעגעת להירושימה. מטעמים הומאניים היא שולחת את תושבי מקסיקו, את כולם או חלקם לאיזה קיבינימט - ונותנת להם זמן מילוט קצוב ביותר.
ואם הם לא נמלטים או לא מצליחים להימלט? זהו. פשוט. פשוט מאד. מוציאים את הכלי ההוא שעשה עבודה טובה בהירושימה ומוחקים את מקסיקו. חזק, מהר ובאופן אלגנטי, כמו שאמר חיים בר-לב בששת הימים.
ואז מה קורה? כלום. כלומר "בצלם" האמריקני דורש לפרסם את שמות הילדים המקסיקנים ההרוגים והממשל האמריקני מתנגד ובולם תחילה. אבל גם הממשל מתעשת מהר. הוא מרשה ל"בצלם" האמריקני לפרסם מה שהוא רוצה.
כל מקסיקו על מינהרות התופת שלה מחוקה. עשינו לה טובה הומאניטרית. הממשל האמריקני חי בשלום ובטוב עכשיו. האירופים אומנם קצת כועסים ומגנים. בעיקר הצרפתים, שמפחדים פחד מוות, שהבורקות יחזרו לראשי הצרפתיות - ויקלקלו את טעם הקפה של פריז.
אבל האמריקנים מוכנים אפילו לשבת, מול כמה פרופסורים מוסריים במיוחד, בהאג ולהסביר: תראו, עם כל הצער על הקסטנייטות, שאין לנו דבר נגדם - לא הייתה ברירה. הם השתגעו, בנו לנו מינהרות תופת והדליקו לנו טנקים ומטוסים. ערפו לנו ראשי חיילים רבים, בטילי כתף פרימיטיביים. האומה האמריקנית מביעה את צערה על כל אשה, זקן וטף שנהרגו במלחמה הצודקת הזו, מאש אמריקנית.
ועכשיו תפסיקו לבלבל את המוח. אתם לא רואים שיש
שלום עכשיו עם מקסיקו? הנה יש להם סיבה לשלום. פתרנו להם אותה, אחרי שהמומחים שלנו היו בעזה והבינו: חיילים יהודים לא מפקירים חיילים יהודים אחרים. אם נוהל שכן לא מספיק טוב, נעשה נוהל שכנה יעיל עם מקסיקו. אנחנו כבר לא נשכח את השכנה הזאת והיא פשוט לא תזכור. בלי מוח, אפשר רק לשכוח. מקסיקו עכשיו היא אחלה שכנה. הפנימה את ערכי החופש שלנו.
זה נכון שלאובמה אין סבא מוסלמי במקסיקו, ובכל זאת. גם אם היה לו, אנחנו מבטיחים לכם שהיינו נוקטים אותה שיטה בדיוק. חי נפשנו. בשם חיי וכבוד האומה האמריקנית. עשינו את העבודה כמו שצריך. אנחנו מוכנים להתראיין אפילו ל
הארץ באנגלית.
