פרשן קטן ולא חכם

יש אנשים חכמים ו/או זהירים המקפידים להישמר מנבואות. שהרי "מאז חרב בית המקדש ניתנה הנבואה רק לשוטים". אבל יש פרשנים המתקשים לעמוד בפיתוי, ומדי פעם חוטאים בפרשנות שיותר משהיא מבוססת על עובדות בשטח מקורה במשאלות לב פוליטיות. וכאלה, כפי שאנו למדים כצרכני התקשורת הישראלית ה"אוביקטיבית", אינם חסרים אצלנו בשכונה.

אחד מאלה, שגם הודבק לו התואר הנורא מחייב "פרשן-בכיר", הוא איש הארץ - הבטאון הפלשתיני בשפה העברית - נחמיה שטרסלר, שבזכותו גם תיכלל ישראל בספר השיאים של "גינס". דווקא בימים אלה שלאחר תום מבצע "צוק איתן", אסור להחמיץ את אחת מיצירות המופת של שטרסלר. האקטואליות שלה זועקת.

הימים ערב מהלך ההינתקות בעזה, שפירושו המעשי גירוש אלפי מתיישבי גוש-קטיף מבתיהם. כצפוי, המהלך מתקבל בחיבוק חם על-ידי התקשורת, כאשר בראש מצעד המעריצים מוביל - שוב, כצפוי, הארץ, עתונו של שטרסלר.

ב-26 באוגוסט 2005, תחת הכותרת הנשמעת כמו סרט נשכח של ויטוריו דה סיקה "נס החומוס והדגים", מפרסם פרשן-העל מאמר, שצריך לשפשף היום היטב את העיניים, כדי להאמין שאין המדובר בהומורסקה בדיונית. רושם הזה שעוד מתחזק נוכח כותרת המשנה: "כך תיהפך עזה למודל של שלום".

שטרסלר שירטט תמונה פסטורלית של רצועת עזה, אך פתח בעקיצות לגלגניות על אויבה האמיתי של מדינת ישראל (והארץ) - בנימין נתניהו, שבדיוק אז התפטר מתפקידו כשר האוצר בממשלת שרון, במחאה על ההינתקות.

תחילה ניתח בעזרת מנת הארס המקובלת בהארץ במקרים כאלה את אישיותו של נתניהו ("...היה תמיד אהוב המתפקדים (של הליכוד). לא רק בשל הקיצוניות שלו ולא רק בזכות שנאת הערבים שלו, אלא עקב משהו הרבה יותר עמוק: ברית הדפוקים").

אבל מיד אחרי שטיפס ממעמקי ניתוח האישיות הזה, עבר שטרסלר לשלב השני: הפרכת מסע ההפחדה של נתניהו לגבי מה שצפוי לישראל אחרי ההינתקות. כאן כבר התגלה הכותב לא רק כפרשן כלכלי בכיר אלא גם כבעל כוחות נבואיים מופלאים שנוסטראדמוס פסיק לידו. מדיום נדיר המתבזבז ברחוב שוקן.

"מיד לאחר שהתפטר מתפקיד שר האוצר - כתב שטרסלר - הוא חזר לזירה האהובה עליו: טרור והפחדות. בדיון שהתקיים בכנסת [...] הוא עבר לדבר על עזה כ"אזור טרור חופשי" [...] אל תיתנו להם להקים בסיס טרור כי זה מה שהם יקימו", צחק נחמיה שטרסלר מהתחזית המפחידה של ביבי.

אבל הוא לא הסתפק בכך. "מסע ההפחדה הזה (של נתניהו) נמשך כבר שלושה שבועות" - קונן שטרסלר והמשיך: "עוד באותו היום הוא סיפק לציבור סדרה של תסריטי אימה, הוסיף פרשננו וציטט את דברי נתניהו: "בעזה מוקם בסיס טרור איסלמי, החמאס הולך ומתחזק. טילים ישוגרו לעבר ערי ישראל".

אמאל'ה. אפילו ותיקי קוראי הארץ לא נבהלו כל כך כמו הפעם, מתרחישי האימה הדמיוניים שניפקה הפאראנויה של ביבי, באדיבותו של ד"ר שטרסלר. "טילים ישוגרו לעבר ערי ישראל" - אמר המומחה הזה להפחדות של הליכוד! ציחקק שטרסלר וסיכם: "אפוקליפסה מחר"...

אחרי שהפרשן בעל הראייה החודרת-כל, סיים את מסע הלגלוג שלו על המפחיד המקצועי נתניהו, שנוא נפשו של הארץ, הוא נתפנה לשרטט תמונה סוחפת של טוסקנה על גבול שדרות. לא עוד איומים, צלפים ומתאבדים - כדבריו - אלא עזה של "מסעדות חומוס ודגים".

יתכן שהפנטזיה המשעשעת הזו של פרשן-העל הייתה מתגשמת, אלא שהיה לה רק חסרון אחד: החמאס לא שמע עליה! זה היה פטה מורגנה אופייני של מחנה השלום, שנכתב במעמד של צד אחד בלבד. שטרסלר גם היה כל כך מרוצה מנבואתו, עד ש"שכח" להזהיר את בכירי אש"ף, כי בתוך שנתיים ישליכו אותם אנשי החמאס מן הגגות. מחדל קטן שקורה גם לגדולי החוזים.

היה כאן ללא ספק מקרה שבו החמיצו הפלשתינים לקנות רעיון מבריק, למרות ששטרסלר מכר להם אותו בחינם: "כאן יש לפלשתינים הזדמנות ללכוד שתי ציפורים במכה אחת כתב - גם להפוך את נבואות נתניהו לעפר ואפר וגם ללמד את עם ישראל לקח אחד חשוב".

"הם צריכים למלא במהירות את חוף הים של עזה בשורה של מסעדות חומוס ודגים, ובמקביל לאפשר כניסה נוחה ומסבירת פנים של ישראלים לרצועה. אם הם יעשו זאת, הם יגלו חיש מהר את תאוות השוטטות ואת כוח הקנייה של הישראלי המצוי, כולל מתפקדי הליכוד"...

חזיון החומוס והדגים כל כך מצא חן בעיניו של החזון-איש שטרסלר, עד שהוא נסחף לאקסטזה: "כולם יעמדו בתור בדרך לחוף עזה" (אני חש כאן שוב חובה להזכיר. אין מדובר במערכון של הגשש החיוור, אלא במאמר שפורסם בעתון שפעם התהדר בסיסמה "העיתון לאנשים חושבים").

פיסקת הסיום של מאמרו של שטרסלר, מביאה את התיזה המטורללת כולה לשיאה: "...אם נותנים לפלשתינים את המגיע להם - אפשר לחיות אתם בשלום ובשיתוף פעולה [...] אם כך, אולי כדאי להעתיק את המודל המוצלח הזה גם קצת מזרחה, לעבר הגדה?"

הבנתם את זה, רבותי? אחרי "המודל המוצלח" בעזה, המליץ לנו הפרשן והנביא להעתיקו גם לגבול המזרחי, לגדה. נחמיה שטרסלר לא פירש מה בדיוק מגיע לפלשתינים, אבל אתמול, כ-9 שנים אחרי התגשמות כל נבואותיו, לא בוש להתנפל על צה"ל.

תחת הכותרת "צבא גדול ולא חכם", התבכיין הפרשן הקטן והלא חכם על צה"ל, שהוא "שמן מדי, גדול מדי ומטופח מדי", הוא כתב והסביר: "קשה לך לזוז, קשה לך לרוץ, קשה לך אפילו להתכופף. היד שלך שמנה כל כך עד שהיא לא נכנסת אפילו למנהרה" - קבע בסמכותיות נחמיה לידל-הארט.

הוא לא הסמיק מבושה, אבל הספיק רק לדקלם את משפט הפתיחה של מאמרו זה בערוץ השני, כאשר מישהו (כוחות מיוחדים רזים?) קטע את השידור. המוני בני ישראל ייאלצו להסתפק רק בנבואה הבלתי נשכחת על תסריטי האימה של נתניהו ועל חוף הים הפסטוראלי בעזה.