מתחילה המלחמה על מספר האבדות בעזה

בצד המנהרות שנהרסו, בצד הרקטות המתמעטות, כלי הנשק השלישי של החמאס נגד ישראל הוא המניפולציה במספר האבדות בעזה, המיועדת לנצח אותנו במלחמה המשפטית הקרבה ובמאבק על התודעה העולמית.

החמאס, באמצעות ד"ר אשרף קודרה מבית החולים: "שיפא", הוא המקור היחידי לעולם על המספר כביכול של ההרוגים ושמם. אין שם לוחמים, רק אזרחים ובעיקר הרבה ילדים. "מרכז המידע למודיעין וטרור" ממשיך במחקרו ומגלה (5 אוגוסט) כי מתוך 302 שמות הרוגים שפורסמו עד 19 יולי על-ידי ד"ר קודרה, 142 הם לוחמים, 147 הם "לא מעורבים" והשאר בלתי מזוהים. מלאכת המחקר הזאת ( שהתקשורת העולמית כבר נותנת לה תהודה, אך לא התקשורת הישראלית המצטטת כמו תוכי את מספרי החמאס ללא שום הסתייגות) תהיה קשה בהמשך, בין השאר כי משרד הפנים החמאסי הוציא הנחיה לא לספק שום פרט מזהה (בעיקר באינטרנט ) על לוחמים שנהרגו על-מנת "שלא לסייע לאויב הציוני".

נעדרתי מהארץ 10 ימים, הרחק משאון העצות שמחלקים לקברניטי המדינה, אך צללתי לשידורים של ה- B.B.C האנגלי. "הקונפליקט בעזה" עמד במרכזו, בוקר, צהריים, ערב, שעה אחר שעה. לא היה שם חמאס, לא היו שם תמונות ירי על ישראל, לא היו שם הפרות הפסקות אש. הייתה שם תמונה אחת רצופה של מתקפה ברברית ישראלית על אוכלוסייה פלשתינית שלווה שככה סתם נפלה קורבן לטרוף נפשע של ישראל. בלב התמונה האפוקליפטית ניצבו תמונות ההרס וסיפורי הילדים התמימים שנרצחו /נפצעו אנושות ולידן האימהות המייללות.

אכן הטלוויזיה אוהבת סיפורים על אחמד, וטארק וג'מאל, אך עשרות פעמים כל יום? הכוונה הייתה ברורה: להחדיר למוחות כי ישראל אוהבת דם ילדים רכים ותמימים. מזכיר משהו את המוטיב האנטישמי המובהק של עלילות הדם על היהודים השוחטים ילדים נוצרים זכים כדי להשתמש בדמם לאפית מצות בחג הפסח. ובדברי הפרשנות וה"שולחנות העגולים" הזעקה הייתה כמובן "חוסר הפרופורציה" במעשי ישראל. איש לא הסביר מה זה בדיוק, ואיך בכלל ניתן לבצע את "הפרופורציה" (מידתיות בלשוננו), ובאיזו מלחמה הייתה "פרופורציה". אחד מהמראיינים, בלהט דתי כמעט, שאל: "איך זה שמול 22 הרוגים פלשתינים (אז היו לערך 1500 הרוגים) יש רק הרוג ישראלי אחד? איך זה?". כשאתה שומע זאת, וזוכר שעידן התבונה והרציונאליות אמץ את תרבות המערב כבר לפני למעלה מ-200 שנה, אתה שואל עצמך האם בזרם הפוסט מודרני של עידן התקשורת התבונה פינתה מקומה לטיפשות, או שמדובר סתם באנטישמיות.

וזה מביא אותי לנקודה מרכזית שברצוני להעלות פעם נוספת והיא מספר הקורבנות של הפלשתינים. טיעוני הוא שבצד המנהרות שנהרסו, בצד הרקטות שכשליש ומטה מהן נשארו, כלי הנשק השלישי של החמאס הוא מספר האבדות, שהינו כמעיין המתגבר. במה דברים אמורים? המקור היחידי למספרי הקורבנות לכל העולם, לאו"ם, לתקשורת, לכל ארגוני "זכויות אדם", לראשי מדינות וממשלות- הוא החמאס בכבודו ובעצמו. כיצד? דובר משרד הבריאות הפלשתיני בעזה, רופא בשם אשרף קודרה היושב בבית החולים "שיפא", הוא זה שמפרסם מדי יום ביומו את הרשימה על-פי: מספר כללי של הרוגים, ומתוכם מספר הילדים ומספר הנשים.

אין הפרדה בין לוחמים שנהרגו ו"בלתי מעורבים" שנהרגו. לאיש מהתקשורת העולמית אין מושג ויכולת עצמית לעשות הפרדה כזאת ולדעת את מי ספרו בדיוק קודרה ועוזריו אנשי החמאס: האם נכללים בהם גם כאלו שנהרגו בידי החמאס? כאלו שנהרגו בכלל בתאונות דרכים? כמעט בכל כלי התקשורת בעולם המספר החמאסי הוא זה שמצוטט, כאילו כל ההרוגים הם אזרחים. רק מעטים מוסיפים את המשפט: "רובם הגדול אזרחים".

להפרדה הזאת בין אזרחים ללוחמים, יש חשיבות עצומה במאבק שישראל תצטרך לנהל בקרוב בזירה המשפטית והתודעתית. לפני כשבועיים פתח "המרכז למודיעין וטרור על שם מאיר עמית" בעבודת מחקר ענקית בניסיון לעשות את ההפרדה בין החפים מפשע לבין לוחמי החמאס ושאר ארגוני הטרור, על-פי בדיקת השמות שמפרסם אותו אשראף קודרה איש החמאס. עבודת נמלים. עד עכשיו נבדקו 302 שמות (עד 19 יולי). הממצאים: 142 זוהו כלוחמים; 147 זוהו כאזרחים "לא מעורבים"; 18 שמות לא זוהו. שעות לאחר פרסום הממצאים הללו (5 אוגוסט) הורה משרד הפנים של החמאס בעזה לכל הגורמים ולכלל האוכלוסייה שלא לגלות (בעיקר באינטרנט) שום פרט שיאפשר לישראל לזהות את הלוחמים שנהרגו ("אנשי ההתנגדות").

אכן, החמאס רואה בסוגית האבדות נשק אסטרטגי, ומלאכת ההפרדה תהיה קשה מאוד, מה עוד ובסג'עיה נמצאים לוחמי חמאס רבים מתחת להריסות ושמם לא יפורסם אלא בעוד חודשים רבים.

מעניין שהיה זה דווקא הניו-יורק טימס שנתן תהודה עולמית למחקר הנ"ל של "המרכז למודיעין וטרור", ואפילו ה- B.B.C ציטט אותו. רק לא אמצעי התקשורת שלנו הממשיכים לצטט, כמו תוכי, את מספרי הדוקטור קודרה בלי שום הסתייגות! והשאלה הגדולה היא" האם מערכת הביטחון והדרג המדיני יירתמו למשימה החשובה הזאת של מלאכת ההפרדה?