בעניין הצעת חוק מס ערך מוסף (הטבה במס בעסקה לרכישת דירת מגורים מוטבת), התשע"ד-2014 - ברי כי מטרותיה של הצעת החוק - מטרות נעלות הן - המבקשות להיטיב עם אוכלוסיות שהמדינה מרגישה צורך להביע בפניהן את תודתה העמוקה.
עם זאת, אני מציעה לשקול את הדברים שלהלן, תוך ידיעה שאתה יכול לחזור בך מההצעה.
"לטעות זה אנושי, להודות בטעות זו גדוּלה".
"מי שלא עושה לא טועה".
הצעת החוק בקצרה בדברי ההסבר נאמר, כי הצעה זו באה לסייע לעשרות אלפי זוגות צעירים לרכוש
דירה במחירים נמוכים משמעותית ממחירי השוק הנוכחיים. הטבה מוגדלת ניתנת למי ששירת בצה"ל או בשירות הלאומי במשך שנה אחת לפחות.
הצעת החוק תחול רק על דירת מגורים בבניה רוויה, לאמור, דירות בבניינים בני שתי קומות לפחות.
"רוכש זכאי" מוגדר כהורה לילד, או מי שמלאו לו 35 שנים, שבבעלותו דירה יחידה.
"רוכש מוטב" - מי ששירת בצה"ל או עשה שירות לאומי במשך שנה אחת לפחות, או בעל נכות רפואית של 75% לפחות שנקבעה לפי כל דין ומקבל קצבה לפי כל דין.
לפי ההצעה, "רוכש זכאי" אינו צריך לשלם מע"מ עבור דירה שמחירה עד 950,000 שקלים.
"רוכש מוטב" אינו צריך לשלם מע"מ עבור דירה שמחירה עד 1,600,000 שקלים.
גובה ההטבה על-מנת לסבר את האוזן, אבדוק את שווי ההטבה שמקבלים רוכש זכאי ורוכש מוטב. החישוב ייעשה על-פי מחיר הדירה העליון שבו ניתן לקבל את ההטבה, ולפי שיעור מע"מ של 18%.
רוכש זכאי יקבל הטבה של 171,100 שקלים.
רוכש מוטב יקבל הטבה של 288,000 שקלים.
לדעתי הטבה בסכומים אלה היא גבוהה עד מאוד באופן מוחלט ולא רק באופן יחסי.
העלות לאוצר המדינה העלות לאוצר המדינה של הטבה זו אינה מסתכמת רק בהפסד של סכום המע"מ שהיה מתקבל מעסקה למכירת דירה. מכיוון שמדובר במע"מ אפס ולא בפטור מע"מ - המדינה תצטרך להשיב למוכר את עלויות המע"מ שנשא בהן בעת שרכש את התשומות לצורך בניית הדירה.
ראה דברי השופט מ' חשין ב-בג"ץ 4140/95 סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1) 49: "הנהנה משיעור מס אפס רואים אותו כחייב במס ועל-כן נהנה הוא משני אלה: אחד, אין הוא משלם מע"מ על העסקה (מס אפס), ושניים, בה-בעת יכול וזכאי הוא לנכות מס תשומות - קרא: המס ששילם הוא לעת שקנה את הטובין שמכר, או המס ששילם על חומרי הגלם שמהם נעשו הטובין, ועל השירותים הנלווים - מן המס שהוא חייב בו בעסקות אחרות."
וראה שם הסבר נוסף:
"היצואן חייב בשיעור מס אפס על הסחורות והשירותים שהוא מייצא. כלומר, אין הוא חייב לגבות מס ערך מוסף על היצוא, אך הוא זכאי להחזר של המס ששילם על כל חמרי-הגלם וההוצאות לצורך ייצורן של סחורות היצוא."
כלומר, לא רק שהמדינה תפסיד תשלום של מס לקופתה, אלא שהיא תצטרך להוציא מכספה כדי להשיב למוכר הדירה את סכומי המע"מ שנשא בהם בעת שרכש את התשומות לצורך בניית הדירה.
בהטבת מס זו טמון למדינה הפסד הן מצד ההכנסות והן הגדלה של ההוצאות.
לא צויין המקור התקציבי הצעת חוק מע"מ אינה מפרטת מהיכן יגיע המקור התקציבי להקלה זו במס. זאת בניגוד לסעיף 39א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, ואביא כאן את לשונה:
"הצעת חוק המוגשת לכנסת שבביצועה כרוכה הוצאה או התחייבות להוצאה מתקציב המדינה, או שבביצועה כרוכה הפחתה של הכנסות המדינה, תצויין, בנוסח החוק המוצע או בדברי ההסבר לו, דרך המימון להוצאה או להפחתה."
בסעיף 32 מוגדרת "הפחתה של הכנסות המדינה" כ-"הגדלה של הטבות המיסים או הקטנה במישרין של הכנסות המדינה בדרך אחרת".
כלומר, הטבת מיסים היא הפחתה של הכנסות המדינה וכפי שהראיתי היא גם הגדלה של הוצאות המדינה.
בסעיף 32 מוגדרת "דרך המימון" בזו הלשון:
"דרך מימון" - אחת מאלה:
(1) הקטנה של סכום ההוצאה בסעיף פלוני אחד או יותר בחוק התקציב השנתי; הקטנה כאמור שלא נקבעה בחוק תיעשה, על-פי בקשת השר הנוגע בדבר, בהודעה של שר האוצר לוועדה, ובלבד שלא יופחת בדרך זו מתקציב ההוצאה סכום העולה על 2,044,000 שקלים חדשים אלא באישורה המוקדם של הוועדה;
(2) הטלת מס, אגרה או תשלום חובה אחר, או הגדלת שיעורם, או הגדלת הכנסות המדינה בדרך אחרת ממקור שאינו מילווה."
כלומר מימון ההטבה חייב לבוא משתי דרכים חלופיות - הקטנת בתקציב המדינה או הטלת מס חדש או הגדלת שיעורו של מס קיים.
חיפשתי בהצעת החוק ובדברי ההסבר - ולא מצאתי כל דרך מימון להטבת המס.
נראה כי שגגה נפלה מלפני המחוקק ועל כן עליו לשים את ליבו לצורך החוקי לרשום באותה הצעה - אם בגוף החוק ואם בדברי ההסבר - את דרך המימון להטבת מס זו.
מקלים עם אוכלוסייה מסוימת ומקשים על אוכלוסייה אחרת אמר השופט מ' חשין: ""הקלה במיסוי על פלוני פירושה הוא אפוא - על דרך העיקרון - הכבדה במיסוי על פלמוני". (בג"ץ 6741/99 ארנן יקותיאלי נ' שר הפנים, פ"ד נה(3) 673).
שיקול חשוב ועיקרי, במתן הקלה במיסוי הוא מצב כלכלי.
כך אמר בפסק הדין השופט מ' חשין:
"אומַר, למשל - בהקדימי מאוחר למוקדם - כי הקלה בתשלום ארנונה הניתנת לפלוני, אדם שאין לו מקורות מחיה די-הצורך ואין בכוחו לפרנס את עצמו, הטבה ראויה ונכונה היא. הטבה זו מבטאת סולידריות חברתית מבורכת, ונסכים כולנו כי ראוי הוא להקל עם אותו אדם נעדר-אמצעים. הקלה זו היא גם הגונה, גם הוגנת גם צודקת, ואין היא פוגעת לא בעקרון השוויון ולא בכל עיקרון ראוי אחר; נהפוך הוא: יש בה בהקלה כדי להקל, ולו במעט, על החסר ואי-השוויון שאותו אדם נקלע אליו שלא בטובתו."
הדברים נאמרו בהקשר לארנונה, אך נכונים הם גם בהקשר למס ערך מוסף.
ראה עוד את דברי השופט מ' חשין ב בג"ץ 4140/95 סופרפארם (ישראל) בע"מ נ' מנהל המכס ומע"מ, פ"ד נד(1) 49:
"עקרון השוויון - בענייננו: עקרון השוויון בהטלת מס - מוטמע ומובנה מאליו בכל הוראת-דין המטילה מס, ופטור ממס או הקלה במס הניתנים לראובן אך נמנעים משמעון, פוגעים בעקרון השוויון בהיטיבם עם ראובן ביחס לשמעון. הבחנה זו שבין ראובן לבין שמעון הופכת להיותה הפליה במקום שראובן ושמעון שווים או דומים בכל שאר הנתונים שלעניין חוץ מאשר בנושא הטלת המס."
בענייננו, ההטבה באה להיטיב עם אוכלוסייה אמידה, שיש לה האמצעים לרכוש דירה - אם בסכום של 950,000 שקלים ואם בסכום של 1,600,000 שקלים. אין ספק כי מי שידו משגת לרכוש דירה בסכום כזה - אין לו בעיה של מחסור במקורות מחיה. הוא ממוקם גבוה מאוד מעל לקו העוני. אי-אפשר לקבוע לגביו שהוא אדם "שאין לו מקורות מחיה די הצורך".
ברור לי הצורך להיטיב גם עם אוכלוסייה שיש לה אמצעים, המִשְֹתַכֶּרֶת בעבודה קשה ובזֵעַת אַפָּה, אך אין זה מוצדק לתת הטבות מפליגות אלה לאוכלוסייה זו - כשברור כשמש כי יהיה צורך לקצץ בתקציב כדי לעמוד בעלות התקציבית הכרוכה בכך או אף להעלות מיסים - דבר שהוא, כפי שהבנתי - אינו חלק ממדיניות הממשלה הנוכחית.
קביעת מע"מ 0 על-פי זהות הרוכש מנוגדת לרוח חוק מס ערך מוסף מס ערך מוסף הוא מס עקיף שנועד למסות את העסקות או מוצרים שנמכרים בשוק. אין זה מס ישיר, הלוקח בחשבון את גובה ההכנסה של הנישום. זהו מס שקל לגבות אותו, היות שלנישום יש עניין לגבות ממי שרוכש ממנו סחורה או ממי שמקבל ממנו שירות, את סכום המע"מ, על-מנת שיוכל לקבל מאוצר המדינה חזרה את סכומי המע"מ שנשא בהם הוא בעת שרכש את חומרי הגלם לצורך מתן השירות או הסחורה.
כאשר מכוונים את שיעור האפס לרוכש מסוים ולא לעסקה מסוימת או למוצר מסוים - הרי שיש בכך ניגוד לסעיף 30 לחוק מס ערך מוסף, הקובע את הכללים לגבי מס בשיעור אפס. סעיף זה אינו קובע זהות של נישום לצורך מע"מ אפס, אלא מתייחס לטובין, לנכס, לשירות, למוצר - שאינם מזוהים ואינם משויכים לאדם מסוים.
בעניין זה ייאמר, כי ההצעה מציינת במפורש כי היא מתואמת עם סעיף 30 לחוק מס ערך מוסף. ראה סעיף 33 להצעה: "הוראות חוק מס ערך מוסף החלות לעניין מס בשיעור אפס החל על עסקה כאמור בסעיף 30 לחוק האמור, לרבות ההוראות לעניין גבייה, דיווח, פיקוח, תפיסה, חקירה ועונשין, יחולו על מס בשיעור אפס החל על עסקה מוטבת לפי חוק זה, והכל אלא אם כן נקבע אחרת בחוק זה."
כדי להיטיב עם אוכלוסיות מסוימות, אם עקב הכנסה נמוכה ואם עקב מגורים בישוב ספר, סמוך לגבול וכו' - יש לעשות זאת באמצעות חוקי המס הישיר - המתייחסים לשיעורי ההכנסה האישיים.
בעניין זה אציין, כי "מס שבח
מקרקעין" - גם הוא מס ישיר - שכן הוא מתייחס למס רווח הון, המקביל של מס הכנסה.
ההצעה יוצרת קשיים ברישום מקרקעין על שם הרוכש ההצעה מתנה את קבלת ההטבה בכך שהרוכש לא ימכור את דירתו במשך 5 שנים מיום הרכישה.
כדי להבטיח זאת נאמר מסעיף 31 להצעה, עולה, כי לא ניתן יהיה לרשום עסקת מכר מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין, לפני שעוברות 5 שנים מיום הרכישה, וזאת על-מנת לוודא שהרוכש לא ימכור את הדירה במהלך 5 שנים אלה.
ראה סעיף 16(א)(2) לחוק מיסוי מקרקעין, הקובע: "מכירת זכות במקרקעין לא תירשם בפנקס המקרקעין, אלא אם כן המנהל אישר שהיא פטורה ממס או ששולם המס המגיע על-פי שומה".
בענייננו, המנהל לא יתן אישור שהדירה פטורה ממס, כל עוד לא עברו 5 שנים מיום העסקה.
הדבר יוצר בעייתיות בוודאות של העִסְקאות, שכן חשוב מאוד שהרישום בלשכת רישום המקרקעין ישקף באופן עדכני את העסקות שנעשו לגבי כל דירה, ולא יִוָּצֵר מצב שנעשתה כבר עִסְקָה, אך זו לא נרשמה מטעמים של מס ערך מוסף. הרישום יוצר וַדָאוּת ויש בו כדי למנוע עסקות נוגדות ואף רמאות הנוגעת למקרקעין.
דֶעַה אישית אני סבורה כי בימים אלה, לאחר פעילות מלחמתית קשה ברצועת עזה, חשוב להפנות כספים לצורך מיגונם של חיילים בשדה הקרב ו/או שיפור כושר ההתקפה - אם זה נגמ"שים ממוגנים כיאות ואם זה פיתוח של "כיפת ברזל" כנגד פצצות מרגמה, כמו גם פיתוחי אמל"ח.
אם רוצים להיטיב עם האוכלוסייה המשרתת בצבא -ראוי לעשות זאת על-ידי הגדלה של המשכורת המשולמת לחיילים קרביים.
נראה כי מה שמעניין את מי שמשרת בצבא הוא לחזור הביתה בשלום - ולכך יש להפנות את המשאבים של המדינה, ופחות מזה ל"הכרת תודה" שמתרחשת שנים לאחר סיום השירות.
לסיכום: לאור האמור לעיל, אני קוראת לך, שר האוצר הנכבד מר
יאיר לפיד, לחזור בך מהצעת החוק הזו, שהיא גם בלתי חוקית וגם בלתי מאוזנת.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
