הצוואה של יוני נתניהו נכתבת, כמו מאליה, מתוך הקריאה והעיון בספר 'הקרב האחרון של יוני', מפרי עטו של אחיו עידו נתניהו, ספר חובה לכל יהודי, שהוא המשך לספר המופת 'מכתבי יוני'.
"לחיות", כתב יוני במכתבו האחרון, ימים ספורים לפני מותו, "וכמה זמן שרק אפשר". זהו המסר העיקרי, אלא שיש להוסיף לו את האתגר אותו הציב יוני לעצמו, ולכולנו: איך לחיות?
יוני לא היה רק מפקד, אלא גם מחנך גדול. כך מעידים חבריו ולוחמיו של יוני. כשהייתי לידו, כשהייתי משוחח אתו, קודם-כל הייתי מתמלא מבחינה רוחנית-נפשית, מעין התרוממות רוח, כך מעיד על יוני האלוף יאנוש בן גל. קצין אחר מספר על יוני, שהוא היה אינטלקטואל במידה רבה, מבחינה נפשית היה מבוגר מאתנו בכמה דרגות. ניצול השואה, מפקד הטייסת תא"ל יהושע (שיקי) שני, דומה שמצא את המילים המתאימות ביותר לתאר לנו את יוני: "זהו גדול הלוחמים שקם אי-פעם למדינה. במפורש דמות הירואית. היה כאן שילוב של לוחם דגול ואינטלקטואל...יוני הצטייר לי כמו אחת מן הדמויות הכבירות של העבר הקדום שלנו".
נראה לי חיוני עבורי, ועבור כולנו להתמקד במסרים חשובים ממחנך גדול, גיבור דגול זה. "נהגתי היום במכונית", הוא מספר לביבי ולעידו. מזה שנה שהיה לו אז רישיון נהיגה. "פתאום תפסתי את עצמי נוסע מהר, כמו שאני רגיל לעשות, ולרגע האוטו החליק טיפה בסיבוב, וחשבתי: הנה, עכשיו אסובב את ההגה חזק מדי, לא אלחץ על הבלמים מספיק מהר, וזהו זה - חיי נמחקים. החיים נראו לי פתאום מוחשיים כל-כך, יקרים כל-כך, שהתחלתי לנסוע לאט-לאט, בזהירות. זה היה כאילו החיים תלויים על חוט דק, ובכל שנייה ושנייה, אם לא אתרכז לגמרי בכל תנועה שלי, החוט יתנתק".
זהו מסר מציל חיים. במיוחד לנוכח העובדה שמספר ההרוגים והפצועים והנכים בתאונות דרכים הוא כפול ממספרם בכל מלחמות ישראל גם יחד. זהו מסר ל
ממשלה ולשר התחבורה ולסגניתו, כי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לא מתפקדת, והמחיר הוא בחיי אדם.
"אסור להתפשר עם הטרוריסטים", אמר יוני, "קיימת חובה על צה"ל ועם ישראל לא לוותר". בהזדמנות נוספת אמר יוני: "באופן ברור שלב ההכרעה, כשהאויב נכנס למצב נפש תבוסתני. שלב השבירה מתממש כשבאויב נכנסת אימת המוות. פחד זה משתק אנשים לחלוטין... עד שלא מושגת תוצאה זאת, ימשיך האויב לשקול את מעשיו ולהוות יריב מסוכן. המבחן האמתי של מפקד טוב הוא לנצח עם מעט אבדות". זהו מסר לראש הממשלה ולכולנו, אל מול החמאס, הפתח, הרש"פ והחיזבאללה. כמו גם אל מול קטר. בוודאי אל מול אירן וציר הרשע העולמי.
מסר חשוב ביותר העביר לנו יוני, בהיותו במטוס שהטיס את היחידה שבפיקודו למבצע שחרור החטופים היהודים והישראלים, הקרוי על שמו. הוא שוחח עם סא"ל חיים, שאותו הכיר מתקופת שירותם המשותף בסיירת חרוב. במהלך השיחה עימו אמר יוני: "אם הוא יהיה שם - אהרוג אותו". חיים שאל את יוני למי הוא מתכוון? יוני ענה: "לאידי אמין". התפתחה ביניהם שיחה שאת עיקרה סיכם יוני עצמו: "אני לא מתכוון לשאול. אם אידי אמין שם - אני הורג אותו". מבחינתו של יוני הסיבות היו ברורות מאליהן. "באיזה מין עולם מטורף אנו חיים!", כתב יוני בהיותו בן עשרים ושלוש.
"במאה העשרים הגענו לירח, ועוד היד נטויה. המאה העשרים ראתה את היטלר והרציחות ההמוניות שביצע. ועוד ראתה המאה את מלחמת העולם הנוראה. ולא נגמלנו מכל זה - אנו רואים כיום כיצד עם שלם נשמד ואין זה נוגע לאף אחד עד כדי כך, שהעולם המכוער הזה יעשה משהו. כל אחד שקוע במלחמותיו (כולל ישראל, כולל אני), ושום מדינה אינה נכנסת למקום עם צבאה ומביאה סוף לכל העניין.
אבל ודאי שלא! אין רוצים להסתבך. חיות מוזרות הן בני האדם". ועל כן מנוי וגמור עם יוני שאם יראה מפלצת אדם, כמו אותו אידי אמין - מי שרצח מאות אלפים מבני עמו ונהג להשליך את קורבנות עינוייו מן הקומות העליונות של מלון 'נילוס' המפואר בקמפלה - הוא לא יותירו בחיים. כך על העולם לנהוג במנהיג החמאס, במנהיג החיזבאללה, במנהיג הרש"פ, במנהיג דאעש, בכל מנהיג שהוא מפלצת אדם, מתכנן ומבצע ג'נוסייד לחפים מפשע, ובכלל זאת כל מי שמתכנן ומבצע ג'נוסייד לעם היהודי ולמדינת היהודים.
לא נשכח את יונתן נתניהו. בייארד ראסטין, מנהיג אמריקני שחור, אמר על יוני: "אני משוכנע בכך, שבמהלך השנים, אולי גם בעוד אלף שנה מהיום, כשבני אדם יהיו נבוכים ומפוחדים, כשתינטל מהם אנושיותם והם ירגישו שאין מוצא להם זולת מוות והרס - ייזכר אחד מהם בסיפור של יונתן באנטבה. והסיפור יוגד לאותם אנשים מיואשים, מישהו יצטודד בפינה ויתחיל ללחוש; ובאותו רגע יתחיל שחרורם".
אסור לנו לשכוח את יונתן. לא את יונתן נתניהו. לא את יונתן
פולארד. יונתן נתניהו היה ודאי משחרר את יונתן פולארד. יוני שיחרר ציפור דרור שנתפסה על-ידי עידו, והוכנסה לכלוב שבנה עידו עבורה. יוני הסביר לעידו בסבלנות גדולה מה זה חופש - גם בשביל ציפור שנועדה לעוף בשמים, וגם בשביל בני אדם שמהלכים על פני האדמה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
