שידוד מערכות

המשפט קבע ביום שני, 28.03.05, חצי שנת מאסר לגבר שהיה אלים במשך עשר שנים כלפי אשתו. חצי השנה בפועל יירצה הנאשם את עונשו בעבודות שירות בבית נוער לעובדים זרים.

עוד השית עליו בית המשפט מאסר על תנאי של שנה וחצי שיהיה תקף למשך שלוש שנים. הסיבה לקלות של העונש היא כמובן העובדה שהגבר האלים היה בשיקום! ("מילת הקסם", כבר אמרתי?)

המצטרפים לבקשת ההתחשבות הם האישה (כמובן) וגורמי הרווחה המטפלים (כמובן, כמובן).

עד כאן אין חדש תחת השמש, ונראה כי הפתרון לכל העבריינים באשר הם הוא להיכנס למסגרת טיפול ולשיקום מייד לאחר עשיית הפשע; מובן הוא כי עד שיחל ההליך המשפטי ועד שיסתיימו הדיונים בבית המשפט יהיה התהליך השיקומי בעיצומו ואז יהיו מי שיטענו ברוח התקופה כי... "אין לעקור נטוע", הרי הנאשם נמצא בתהליך חיובי והעתיד נראה ורוד, חבל להרוס את מה שכבר הושג ואין ספק כי יש ללכת לקראתו ולתמוך בצעדי השיקום שהוא לקח על עצמו!

לאור הדברים האלה ("אור" שחור ביותר), אני ממליצה לכל פושע כי כחלק מתוכניותיו המוקדמות לביצוע העבירה, כדאי לו כי ישכיל להכין מראש פסיכולוג או עובד סוציאלי שיחכו לו בצד (בהמתנה), וייכנסו לתפקידם מייד לאחר ביצוע הפשע.

בעצם, מדוע להמליץ על מסגרת שיקומית לאחר ביצוע הפשע...? אפשר כי עוד בטרם תתקבל ההחלטה לבצעו, ייכנס פלוני למסגרת שיקומית טיפולית כלשהי (ההיצע בשוק גבוה) ואז יוכל בלי לחץ, בנחת ובשלווה, לפשוע כנגד אשתו, כנגד ילדיו, כנגד לקוחותיו, כנגד שכניו בלי חשש... הוא הרי במסגרת הליך טיפולי.

ואולי אני נמהרת? יש רעיון טוב יותר?

ודאי שיש, יש גם יש: יבחר לו הפושע לעתיד מסגרת טיפולית כלשהי... נגיד דרך לשכות הרווחה; ישב פלוני בשיחות טיפוליות, יצייר בצבעי ידיים, ישלוף קלפים שיעוררו בו אסוציאציות ואחר כך יבצע איזה פשע פלילי במהלך ובמסגרת ההליך השיקומי. אל יחשוש פלוני, שכן בעזרת מטפליו עוד ייטען בבית המשפט כי הפשע הוא רק חלק מההליך הטיפולי בו הוא נמצא כבר זמן מה, הפשע הוא מעין קתרזיס, שחרור כעסים מודחקים או משהו כזה... גדול לא?!

אין מנוס מלהציע גם את הדבר הבא במסגרת חוברת הנחיות לפושע מתחיל: ראשית - כנס לטיפול, לאחר-מכן בצע פשע ואז תבע את המטפל שלך על חוסר מקצועיות ועל חוסר אחריות, שכן היה בידיו למנוע את הפשע והוא לא עשה זאת...

במידה מסוימת המטפל שלך הוא אף שותף לדבר עבירה. ודע לך פושע חביב: עד שיסתיימו הדיונים בבית המשפט ועד שיסיימו המומחים השונים לתת את חוות דעתם - אתה עוד תזוכה מחמת קשיים ראייתיים בתיק, או שתודה בחלק מהפשעים המיוחסים לך במסגרת עסקת טעון, ועוד תקבל בונוס: הערה לשבח על התהליכים השיקומיים שעברת עד כה בהצלחה, ומי יודע, אולי גם פרס...

וכל זה למה? על מה יוצא הקצף?

ראו את בית המשפט המחוזי בתל אביב, שגזר ביום שני, 28.03.05 חצי שנת עבודות שירות על תושב העיר שהתעלל באשתו במשך 10 שנים.

השופטות: שלי טימן, תחיה שפירא ושרה ברוש, קבעו כי הנאשם (רואה חשבון במקצועו), עבר "תהליך חיובי" במרכז לטיפול באלימות ו"יש להעדיף את האינטרס השיקומי שלו". (הדברים לקוחים מאתר האינטרנט של עיתון "הארץ").

מהכתבה עולה, כי הנאשם הודה בתקיפת אשתו, בהכאתה, ביריקות עליה, בסתירות שנתן לה, בגרימת חבלות לראשה באמצעות אגרופים, באחריות לשטפי דם בכל חלקי גופה, בקללות ו... באיומים לרצח.

על-כל המעשים החמורים האלה בית המשפט במקום להעניש, בחר להתחשב בתהליך השיקום שהנאשם עבר ולהתייחס לעתיד מתוך הנחה שהוא עבר תהליך "משמעותי ומרשים!".

אני באמת שואלת: ממתי תפקידו של בית המשפט להתייחס לעתיד? עד כמה שידוע לי בית המשפט אמור להתייחס למה שקרה בעבר ולקבוע על-פי המעשים הפליליים את העונש; מדובר באושיות הצדק בכל חברה שרוצה להישרד.

על-פי ההיגיון של פסיקת השופטות במקרה המובא ברשימה זו, אפשרי בהחלט לשרטט את המקרה ההיפותטי הבא: נניח כי רצחתי מישהו שהיה מאוד רע אליי, מאוד מאוד רע; במשך שנים הוא התעלל בי, הציק לי, איים עליי ופגע בי. נניח שאני רצחתי אותו כנקמה על הדברים שעשה לי וכי אני פשוט שונאת אותו...

עוד נניח כי ברור לכל כי לא ארצח מישהו אחר לעולם בוודאות של מאה אחוז! נניח שאני בטיפול ושלא רק שהודיתי ברצח, אלא שגם הבעתי חרטה עמוקה... והרי אין לי יותר לא עניין ולא מניע לרצוח מישהו אחר...

אם-כך, בשביל מה להעניש אותי? הרי אינני מהווה סכנה לציבור? הרי אני משוקמת ועוד תורמת לציבור בדרכים רבות שלא הוזכרו כאן?! אני גם עברתי תהליך רציני ביותר, "רציני ומרשים!" של שיקום...

לסיכום; כשם שברור לכל, כאור השמש באמצע היום, כי העונש צריך להינתן על הרצח שבוצע ולא על הרצח שלא יבוצע כך מצופה שבית המשפט ינהג. לא ייתכן כי בית המשפט אשר ייעודו לשפוט אדם על פשעים שביצע בזמן עבר, יגזור דין על-פי מה שלדעתו לא יבוצע בזמן עתיד!

שכן לזה יקרא: שידוד מערכות!
_________________________________
כותבת המאמר כתבה את הספר: "כלה ונחרצה" - רומן אוטוביוגראפי בהוצאת ספריית הפועלים - הקיבוץ המאוחד, וכן כתבה ספרי ילדים אחדים.

אתר אישי: [קישור]