כשעמוס פגש את סאלי

בכל פעם שעמוס עוז מספר לנו שבאירופה זועמים עלינו ולא מצליחים להבין אותנו, אני מבין שהוא מוטרד עד עמקי נשמתו. ממש כפי שהוא נראה. עוז הוא אדם מוטרד מנעוריו והמחשבה שהמדינה בוגדת בו באופן אישי מזה שנים רבות מביכה כל גבר בעמיו. ואכן עמוס הוא גבר עוז בעמי אירופה.

אדם בר דעת שמקשיב לעתים לדבריו, בלי להתעייף יותר מדי, מבין כמה דברים. ראשית, שעוז הוא בעצם עצם מאותה אירופה שכל כך מוטרדת. שנית, שאנחנו 'לא בסד"רבעיני אירופה שהיא העולם בעיני עצמה והעולם. אקסיומה.

זה מזכיר סיפור ישן על גברת שבאה לבקש עצה מהרבי הקדוש ה'צמח-צדק' ובפתח דבריה התוודתה שהבקשה מאוד מביכה ולכן האישה שבעצם מבקשת עצה התביישה לבוא בעצמה ושלחה אותה לדבר אל ליבו של הרבי בשמה. התבונן בה הרבי בעיניים מאירות, ואמר: הרי אותה אישה יכולה הייתה לבוא בכבודה ובעצמה ולומר את הדברים האלה גם היא...

הם מודים ואתם מרחמים

באירופה של עוז באמת נשמעים דברים בוטים, לעתים חצופים, נגד מדינת ישראל שאינה שועה כביכול לבקשות התחינה של העם הפלשתיני הכמה מעומק לב סובל ומדוכא למדינה משל עצמו. מה בעצם משדרת מדינת ישראל לאירופה, לעוז ולעולם (לפי סדר החשיבות)? תראו את ההסתה של הערבים, תראו כיצד הם מפארים, משבחים ומהללים את המחבלים הנשלחים לרצוח ולדרוס חפים מפשע ברחובות הערים, תראו את הנשיא שלהם הופך כל רוצח לשאהיד במלל הלל. תראו את החינוך לרצח יהודים בבתי הספר. תראו אותם מעודדים ילדים בני עשר להשליך אבנים וזיקוקים לפני שהם עוברים הכשרה בנשק - ואולי גם תפנימו את מהותה של ההסתה הפרועה לרצח: שהערבים לא מוכנים עדין להכיר בכך שהמדינה היא יהודית. והם אכן מודים. בגלל זה - אתם מרחמים?

את האירופאים זה לא מטריד. לפני תשעים, שמונים ושבעים שנה הייתה הסתה נוראית באירופה נגד יהודים והחבר'ה האדישים – הרוב המדמם - שם פשוט למדו איך לחיות עם שנאה נוראה, הסתה ורצח יהודים מבלי להתרגש. זה הפך להיות לחם חוקם לאורך שנים. אז תגידו, למה שהם יוטרדו בשל ההסתה חובבנית של הערבים או של פרסים למיניהם? ומה, הכנסיה לא חיה טוב עם שנאת יהודים תוססת במשך אלפי שנים? שכחתם שזה הבסיס לקיומה? היום ו(שלום)עכשיו מצבה יותר טוב? אז למה שכל הדברים המטרידים אותנו פה יטרידו גם את אירופה? כמעט לא מתקבל על הדעת.

טוב, אני לא שואף להמשיך ולפתח את הרעיון הזה עד תום. כי אני לא חושב שעוז נוהג בתום לב. אני חושב שיש לו כוונה לזכות בעוד פרסים ואולי הוא מתכנן מסע לגרמניה בקרוב. איך אפשר להסביר לו שהם לא הקרובים הראויים?

בצעירותו תיאר אותנו הסופר עוז כצלבנים. כלומר, פולשים זרים שמלחמתם בערבים היא מלחמת קודש של דת. בבגרותו, לאחר שביקר באירופה וזכה להזדכך בפרס היינה, החל עוז מדבר על בעיית נדל"ן בארץ ישראל. נו, נדל"ן זה לאו-דווקא 'יהודים-ערבים'. זה יכול להיות כל אחד בעולם. זה מה שאירופה רוצה לשמוע - שהשנאה של הערבים אינה על-רקע דתי בלתי פתיר אלא על-רקע כיבוש נדל"ני.

אין פה עניין ייחודי דווקא ליהודים, אומרת לנו אירופה מתוך גרונו של עמוס עוז. הכיבוש בלבד הוא שמשניא אתכם ונחוץ להפוך אותו לכביש. נדל"ן – זה עניין של כסף, לא דמים. רק יסתיים הכיבוש - תיפסק ההסתה הפרועה, בשילוב מסעות רצח - ותפרח לה האהבה...

סאלי הוא שמה של הגברת כשהארי פגש אותה בקומדיה הקולנועית מפורסמת. הארי אינו ארי במלוא המובן הנאצי של המושג, לצערנו. למרבה העוז והתפארת הוא יהודי נמוך, רזה וזריז למכביר בשם בילי קריסטל. איך שהיהודים האלה נדחפים...

החיים כמשל

כולם מכירים את המשל התלמודי על שני אנשים יושבים בסירה אחת ואחד מהם קודח חור בתחתיתה. גם השמאל שלנו מכיר אותם. אומר הנפחד לחברו, מה אתה עושה? עונה לו האחד, מה אכפת לך, אני קודח מתחת למושב שלי לא שלך...

בסירה שלנו זועק הנפחד מימין לחברו, מה אתה עושה, הסירה תטבע! מה פתאום, אומר הקודח, אני רוצה להציל את כולנו. כולנו יהודים. אני מאפשר למים להיכנס קצת ואז הים סביבנו יפסיק לחבוט בסירה, ישקוט ויירגע מזעפו. למה שהוא יירגע? נבעת הנפחד היהודי. ברור, מחייך ההוזה-קודח, הוא יהיה חלק מאתנו, הוא יקשור את גורלו בגורלנו...

יותר טוב, חשב המבוהל לעצמו ונרגע טיפה בים, כי הגויים שהשליכו את יונה חושבים שלהם הפתרון הנכון.

בנקו-מדינה

הגיע אל פתחי קבלן תשתיות ופיתוח עם 'כתב כמויות' לשם דיון קונסטרוקטיבי. כבר נפגשנו פעם אחת אתמול והוא הציע לי עבודה כמהנדס החברה שלו. האם תוכל לבדוק את המחירים האלה ולומר לי האם כדאי לקחת את העבודה? מה זה? שאלתי. אמר הקבלן: קבלתי מהקבלן הראשי והוא מוכן להעביר אלי את כל העבודה גב אל גב. הכל, הכל, הכל. מה היקף העבודה? שאלתי. איזה עשר מיליון. תשתיות אזור מסחרי באשדוד. אתה יודע... מסחרי. מסחרה.

אני לא יודע ולכן אני ממשיך לשאול את הקבלן, איפה החוזה, איפה המפרט, איפה התוכניות? הוא מתבונן בי בעיניים פעורות. יש פה המחירים, הוא אומר שוב עם האצבע במקום הנכון. אתה יודע מה זה, מרכז מסחרי. בידיו הוא עושה מעין תנועת הקפה קטנה ומעוגלת כדי להכיל את תיאור העבודה לפרטיה. מרכז מסחרי, הוא אומר, אני צריך לתת תשובה עד מחר אם לוקחים...

אני 'חדש' בארץ. יצאתי ל'מסע קניות' בעולם לפני שנים רבות וחזרתי לאחרונה זקן. זקן - אינה מילה גסה שיש בה בושה או לעג. היא מורכבת משתי מלים פשוטות: 'זה קנה'. כלומר, המיר את נעוריו וקנה בהם 'רכוש' – ידע וניסיון. אותיות 'קנה' מופיעות גם במשפט התלמודי: עשה לך רב, קנה לך חבר. הסיפור המדהים עם הקבלן והמרכז המסחרי הרטיט אותי. סיפרתי לחבר והוא פרץ בצחוק.

מה מצחיק פה? שאלתי. מסתובבים פה המוני 'בנקו-קבלנים', הוא אמר וקרץ. לא הבנתי. תראה, הוא אומר לי, הקבלן מקבל סט תוכניות מקופלות בגובה מטר וחצי, חוזה ומפרטים מיוחדים עם כתב כמויות בעובי התנ"ך ודורשים ממנו לצאת לדרך תוך שבוע מהיום. איום. אז הוא הולך למשרדו, הודף הצידה את התוכניות ואת החוזים והמפרטים ופותח את כתב הכמויות כדי לבדוק איזה מחירים הוא יכול לשרבט. מזמין קפה עם פיצה משפחתית ואז, על בטן מלאה, מתחיל לתקוע מחירי רעב על ימין ועל שמאל, מה שנקרא בשפה מקצועית – לתמחר. אבל כאילו אין מחר. למה ככה? כי הוא אומר לעצמו:

בין כה וכה - יש לי ציוד מכני. בין כה - יש לי משרד גדול, כמעט ריק. 'בין כה' - יש לי בית מלאכה חצי מושבת. 'בין כה' - סדנה ומוסך. בין כה - יש צוות טייחים, רצפים ושרברבים שמישהו יכול חטוף לי אותם. 'בין כה' – יש חובות בבנק. ובנקו – גם אצל יצרנים וספקים. בנקו - קבלני משנה. בנקו - חייבים למשוך כי אין ברירה והמחנק גדול...

שתקתי לרגע ואז אמרתי, בנקו יש לנו מדינה – אז קדימה, לקחת חוזה שלום.

שבדיה ופלשתין

גדעון לוי הכתב המפורסם של הארץ והמערב לענייני פלשתינים לא מדבר ערבית. נעבעך, איך הוא מבין מה אומרים לו, מי אומר - ומתי? בזמנו, כך מספרים, הציעו לו ללמוד ערבית והוא התקשה בתהליך. מישהו אמר לו, קודם-כל לך תלמד ארמית, בן-אדם. כל השאר יבוא אחר כך. מספרים שלוי הלך לרב.

- כבוד הרב, מה הדרך הטובה ביותר לשלוט בארמית?
- כבודו נשוי?
- בוודאי.
- מאין אשת כבודו?
- היא שוודית.
- אז מהי הדרך הטובה ביותר לשלוט בשוודית?

פסיכופט אמריקני

כבר דיווחתי לכם שאני קורא בשבוע האחרון את הספר פסיכופט אמריקני שנכתב על-ידי סופר אמריקני מוכשר להחריד בשם ברט איסטון אליס. בקיצור, ספר מחריד שנסב כולו סביב זקפה זקורה ועטרה בראשה המכסחת את סביבת מגוריה היוקרתיים במנהטן בלהט נעורים. בדיוק כשהתחלתי לקרוא וכבר התבוססתי למדי בדמים ושאר נוזלי גוף, הפיץ קרי המזכיר שמועה שדאעש נוצרה כתוצאה מעצבנות, עצבות, תסכול, ייאוש ואכזבה בעולם הערבי והמוסלמי - בשל העובדה, או המסקנה, שאין מו"מ בין ישראל לפלשתינים. אז הודעתי לכולם שאני מעדיף את הספר. השלכתי את העיתון היומי עם קרי לפח והמשכתי לקרוא את אליס בארץ הפלאות שלו הנסב על עריפת ראשים, כריתת איברים ושפך דם ללא הפסקה בתוככי מנהטן, מסכיה ומסבכיה.

השבוע שוב הגיחו עיתון יומי וגם החדשות ברדיו ובטלוויזיה ודפקו בראש ללא הרף וערף. הפעם לא קרי, למזלנו. איזה חטטן בלי שם במשרדו האחורי של אובמה התיישב עם אחוריו על כיסאו של הבוס והסביר לאומה האמריקנית, בעזרת צלליות על הקיר, כמה צ'יקןשיט יהודים חיים בארץ הקודש ואיך האירנים אוכלים אותם לארוחת בוקר כל ערב. מצב די מלהיב, אבל עדין לא מדהים כמו אצל אליס. בקיצור, כל אחד עוטף את ארץ הפלאות שלו ברשת דמיון. באמריקה זה ציקןנט. חזרתי לקרוא את הספר של אליס.

שאלת תם

סוכן רכב אנונימי בחמס התקשר ליצרן רכב אירופאי או אמריקני וביקש לשלוח בדחיפות מאות רכבים לירושלים. ענה לו נציג היצרן, אנחנו מייצרים המון כלי רכב – יש שם מספיק יהודים?