הבג"צ לא אשם - אשמה הכנסת והיהדות האורתודוקסית שישנה ולא נלחמה על מה שנראה לה כאבן יסוד ביהדות.
החלטת בג"צ בנושא הכרת הגיור הרפורמי והקונסרבטיבי או בבלעדיות של הגיור האורתודוקסי כבר נדונה בשנת 1995 וכבר אז קבע בג"צ בראשות ברק שאין לגיור האורתודוקסי בלעדיות ועל הכנסת להתייחס בחקיקה לנושא הגיור הראוי והמתאים.
אבל הכנסת ישנה, לא טפלה, דחתה ההכרעה ועסקני הדת בכנסת. לא מצאו זמן, או יכולת וכוח מיקוח קואליציוני לטפל בנושא ולקבוע בחקיקה - מהו הגיור הבלעדי המכשיר כניסה ליהדות ולאזרחות. אחרי 10 שנים של המתנה מצד העותרים - לא ניתן היה יותר לדחות את ההכרעה את התסכול והאכזבה ועל בג"צ היה להכריע בסוגיה.
בשל רגישות הנושא והשלכותיו החברתיות, דתיות ואולי פוליטיות - הועברה ההכרעה לידי 11 שופטי בג"צ. ברוב של 7 נגד 4 הוכרע הנושא, בשלב זה בחלקו בלבד, לאמור: מי שעבר את הלימוד הגיור הרפורמי בארץ, של שנה - "יקפוץ" לחו"ל למספר ימים יגוייר ויחזור לארץ ויוכר כיהודי לפי חוק השבות על כל זכויותיו. האבסורד בנושא, שגיור בחו"ל תקף ואילו בארץ רק בעזרת גיור "קפיצה" כמוסבר לעיל.
הבג"צ ברוב קולות - צדק מבחינתו, לפי ראיית עולם ליברלית, מתקדמת, אוניברסלית, מבלי לאפשר לזרם האורתודוקסי בלעדיות על הגיור כהלכה.
הבעיה היא שהגיור כהלכה - היא סוגיה דתית אמנותית מובהקת, שהדעות לגביה חלוקות בצורה ברורה בין הדתיים לבין החילוניים כולל רפורמים וקונסרבטיבים שהם רוב העם היהודי גם בארץ וגם בחו"ל. יש גם אלמנט של החברה המודרנית הליברלית המתקדמת, לא רק בארץ אלא בכל העולם - לא להיכנע או להסתגר בד' אמות הדוגמא הדתית ולאפשר לקידמה, לפיתוח הטכנולוגי, להיטמע בהרגלי הדת ולהתאימה לזמנים המודרניים.
יחד עם זאת - הנושא הדתי האמונתי, צריך להערכתי להיקבע בידי החברה וזרמיה הדתיים. רצוי ברוב הנושאים שבמחלוקת להגיע להסכמות והבנות בין הזרמים - מחוץ לכותלי בית המשפט והכנסת. אך מאחר הדבר כנראה בלתי אפשרי - על הכנסת לקבוע בחקיקה את העמדה הרשמית של הממשלה. אין זה תפקידו של בג"צ - להתערב בנושאים אלה - אך מאחר ויש לסוגיות הגיור גם השלכות חברתיות אזרחיות - תפקידה של הכנסת להחליט ולא להשאירה לבג"צ.
כפי שאמרתי, לא בג"צ אשם כאן, אלא הכנסת והחברה שמתחמקים מהחלטות עקרוניות בנושאים רגישים ולכן אין ברירה במדינת חוק דמוקרטית אלא לקבל את הכרעות בג"צ.
בג"צ שמח ולפעמים נאלץ לקבל הכרעות קשות כאשר יתר גורמי הממשל, מתחמקים, מושכים זמן, פוחדים פוליטית - ומשאירים חלל אליו נכנס בג"צ בהחלטותיו - וצובר כוח כגוף היחידי והעליון שמחליט בנושאים הרגישים ביותר - וזאת למרות שאין זה תמיד תפקידו ואין הנושאים שמובאים אליו, שפיטים בבית משפט - אך באין גורם אחר הוא הכתובת האחרונה והקובעת.
שאלת ההכרה בגיור הרפורמי - היא רק דוגמא אחרונה לכך. קדמו לכך החלטת בג"צ - בעניין רישום ילד לשתי אמהות החיות יחד כתא משפחתי. כך שלילד יש למעשה שתי אמהות - שהיא אולי קונסטרוקציה משפטית סבירה, אך מנוגדת כמובן לדת ולהגיון. כך גם ההחלטה בעניין - תפילת נשים בכותל עם טלית ותפילין שהיא ללא ספק סוגיה - דתית אמונתית מובהקת.
כלומר: המאבק המתמשך בין הזרמים הדתיים לבין בג"צ שלדעתם פולש לתחומים לא לו ומתגרה באמונתם ובהלכות חיים דתיים, אינו חדש ויש להניח שימשיך גם בעתיד.
אך בסוגיות קריטיות - על הכנסת המייצגת את העם על זרמיו - להגיד את דברה אסור גם להתעלם, מהאפשרות שהחלטת בג"צ בעניין "גיור הקפיצה" - יכול לפתוח פתח לזרימת אזרחים למדינה, שכל עניינם קבלת אזרחות ודרכון ישראלי לצרכים עסקיים ואולי גם קרימינליים. ההחלטה, משאירה פתח, להצפת המדינה ביהודים פיקטיביים, או יהודים על תנאי - לקבלת סל-הקליטה, הדרכון והמשך נדודים בעולם. יש מדינות רבות בהן המצב הכלכלי והחברתי קשה - ואנשים ינצלו את פתח הגיור לברוח משם, ללא התחייבות ממשית להמשך החיים ותרומה למדינת ישראל אלא לניצולה בלבד.
יחד עם זאת, אסור לעשות עוול לאלה, שבאמת מעוניינים להצטרף לעם היהודי, אם בשל נישואין עם יהודי, אם בשל ילדים שנולדו בארץ לזוג, והם משרתים בצה"ל, וחלקם אף נפלו בהגנה על המדינה, להם מגיעה התייחסות ולהם הבג"צ עשה טוב וצדק.
ולכן אנו שוב חוזרים לנקודת ההתחלה - שבנושא מעין זה ודומיו - על הכנסת להחליט וטובה שעה אחת קודם - בטרם יעמיק הקרע בעם לא רק פוליטית אלא גם דתית והלכתית.
__________________
הכותב הוא עורך-דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות
