תוכניות הסאטירה הטלוויזיוניות מהוות מזה זמן רב חומר משפטי מרתק לשאלת גבולותיו של חופש הביטוי במדינה דמוקרטית. במסגרת זו, שבה וחוזרת השאלה עד היכן נחצה הגבול שבין פגיעה ברגשות הציבור ובשם הטוב, לבין זכות היסוד להביע עמדה אישית וביקורתית כאחת.
ביום חמישי האחרון (31.03.2005), העלתה התוכנית "ארץ נהדרת" - עד למעל פני המים את שאלת הגבול הנסבל, כאשר שילבה באחד ממערכוני הבידור את דמותו של האפיפיור, יוחנן פאולוס השני, שהיה באותה עת על ערש דווי.
במסגרת אייטם אשר דיווח על החלפתה של דמות "המכשפה המיתולוגית" של פארק השעשועים בתל אביב - אשר ידועה בשל הצצותיה אל מעבר לחלון בנוי העץ - הציגו עורכי התוכנית את דמותו של האפיפיור מתוך תמונות שצולמו בזמן הופעתו הפומבית האחרונה בפני קהל מאמיניו.
בתמונה, נראה האפיפיור יוצא מבעד לחלון בעודו ישוב על כיסא גלגלים, כאשר המסר המיידי היה להשוותו למכשפה התל אביבית ולהציגו כ"מחליפה החדש". הכל כמובן, ב"רוח הסאטירה הישראלית" הטובה.
אין ספק כי החלטת עורכי "ארץ נהדרת" גובלת בפגיעה בוטה ברגשות הדת עד כדי טפיחה וחיבוק של לשון החוק הפלילי. סעיף 173 לחוק העונשין תשל"ז ("פגיעה ברגשי דת"), מגדיר עונש מאסר בן שנה אחת - לעושה אחת מאלה:
(1). מפרסם פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים;
(2). משמיע במקום ציבורי ובתחום שמיעתו של פלוני מילה או קול שיש בהם כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתו או ברגשותיו הדתיים.
יש לשער כי החלטת העורכים להציג את דמותו של ראש הכנסייה הקתולית כ"מכשפה" - אכן פוגעת פגיעה קשה ברגשות מאמיניו. אני בספק אם ניתן להכליל את בדיחתם חסרת הטעם עם כל אותן אמירות נשגבות ונאצלות אשר נעלה כחופה מעל ראשו של חופש הביטוי במסגרת תוכנית סאטירית.
עורכי התוכנית עברו באופן גס ונטול התחשבות ורגש על הגבול הדק שבין פגיעה בדמות דתית ברגעיה האחרונים - ובין הלצה נמוכה. אם זו לא עבירה - מה כן תהא?
לצד זאת, אני סבור כי המערכון הבידורי של "ארץ נהדרת" פוגע לא רק במאמיניו של האפיפיור ובמוסד הכנסייה הקתולית בכללו, אלא דווקא פוגע בנו, אזרחי ישראל, ומציגנו כחסרי מוסר בסיסי אל חברינו הדתיים בשעות אבלם הקשות.
בעוד שאר מנהיגי עולם מגדירים את יוחנן פאולוס השני כ"אחד האנשים הדגולים של המאה ה-20" וכ"לוחם זכויות אדם ושלום", דווקא אנחנו בוחרים להכפיש את זכרו ולהציגו כבדיחה מהלכת ברגעיו האחרונים.
ראוי להדגיש, כי במדינה דמוקרטית אין עלינו לשלול ביקורת ופרודיה על אנשי דת. עם זאת, ראוי לאמץ ערכים בסיסיים ולפיהם נכבד את כבודו של הנלחם על חייו. צודק יהיה באם כותבי "ארץ נהדרת" יתנצלו על-כך בתוכניתם הבאה. באין כך - אל לה לרשות השנייה להישאר אדישה. ארץ נהדרת? איני חושב כך.
_____________________________________
כותב המאמר הינו סטודנט למשפטים וממשל במרכז הבינתחומי הרצליה. יו"ר ארגון YADI International Youth Active Diplomats for Israel
