כ-100 פצמ"רים וקסאמים נחתו על יישובי גוש קטיף במשך יממה אחת. מידיעה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" עולה כי תצפיות צה"ל זיהו חלק מנקודות השיגור אולם בהוראת הדרג המדיני הוחלט להבליג ולא לשתק את מקורות הירי.
הבלגה שכזאת היא הפקרה בלתי נסבלת של אזרחים חסרי הגנה למטח פצ"מרים וקסאמים.
אזרחים אלה יושבים כחוק על אדמתם,בשליחותן ובסיוען של ממשלות ישראל, זכותם לקבל את מלוא שירותי הממשלה כולל ההגנה על חייהם. ההינתקות המתקרבת אין לה כל נגיעה לעניין משום שהיא חד-צדדית וללא כל הסכמה עם הרשות הפלשתינית. זאת, כאשר מתרבות הידיעות כי הפסקת האש הרופפת מנוצלת על-ידי ארגוני הטרור להתחזקות ולהתחמשות בנשק המוברח ללא מפריע משטחי סיני, הן דרך המנהרות בציר פילדלפי והן בגבולות הדרומיים עם מצרים.
לכל המצדדים בהבלגה הנפשעת הזאת, הן ברצועת עזה והן ביהודה ושומרון, שם חדלה כמעט לחלוטין פעילות צה"ל לגילוי מעבדות טרור ולכידת ראשי המחבלים, ראוי לרענן את הזיכרון ב"הבלגה" ההסטורית במאורעות 1936-1939. כאז כן עתה מדיניות ההבלגה היתה שנויה במחלוקת - כאשר מנהיגי היישוב המאורגן דגלו במדיניות של הגנה עצמית ללא תגובה, בעוד האצ"ל נקט בתגובה אלימה.
הפתרון היה "הגנה אקטיבית" שגובש על-ידי אליהו גולומב, יצחק שדה ואורד וינגייט.
אליהו גולומב, שהיה הסמכות העליונה של ההגנה הבחין בין תגובה שהיא נקמה-לבין תגובה הגנתית אפקטיבית לדבריו: "התנפלות על קן שממנו יצאה הרעה..."
ברל כצנלסון, שנחשב כסמכות המוסרית של תנועת העבודה אמר בנושא ההבלגה: "ושמא בכל זאת נשאל הבלגה מהי...? האם שלא להתגונן, לא להתייצב מול אויב, להימנע מפעולה אמיצה נגד מתנקש? האם יחס של בטלנים ובחורי ישיבה לנשיאת נשק? הלהפקיר את רכושנו וחיינו...? הבלגה משמע - יהיה נשקנו טהור. אנחנו לומדים נשק, אנו נושאים נשק, אנו מתייצבים בפני הקמים עלינו".
ראשי ההגנה דאז וראשי תנועת העבודה מתהפכים היום בקברם מול ההבלגה של ממשלת ישראל המאפשרת להפגיז ישובים ישראלים וללא מענה.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
