לו רק אלה שאני מכיר אישית ושחושבים כמוני + אלה שחושבים באותו כיוון מחשבה וטרם יצא לי להכיר – אילו כל אחד מהם היה יוצא וכותב על זה באינטרנט, לא בטוח שהייאוש הקיים כעת היה מחזיק עוד הרבה זמן באווירה הציבורית. לא מספיק למחוא כפיים להצעה טובה הקשורה לעצם קיומנו כאן על האדמה הזו הרותחת ביטחונית, כלכלית וחברתית – ואחר כך להיבהל מהרעש.
הפעם אינני מתכוון לכתוב דבר חדש, אבל אוי לאותו אחד שיימצא כעת בעין הכוונת של דבריי.
הפוליטיקה בישראל נמצאת בתחתית הבור הכי מצחין של תעלות הביוב הישראליות – אם תרצו, תרתי משמע. מהי מפת הפוליטיקה המוצעת לנו נכון להיום, ואשר כנראה תישאר פחות או יותר מרוחה סופית ללא מי יודע מה שינויים - על פתקים קטנים שאזרחי ישראל שעדיין פתאים להצביע, יילכו וידחפו אותם לתוך מעטפות?!
ימין: ליכוד – נתניהו.
הבית היהודי – בנט. ישראל ביתינו – ליברמן.
ש"ס – דרעי.
שמאל: מר"צ – גלאון. העבודה – הרצוג/לבני. יש עתיד – לפיד. ערבים.
האם לא הגיע הזמן להפסיק לקשקש על פוליטיקה ישראלית רצוצה בת בערך 30 מפלגות, כשלמעשה המאבק הוא בין גושים – ימין ושמאל? אז למה לעזאזל אין בישראל רק שתי מפלגות כמו בכל מדינה נורמלית – ושהציבור יחליט פעם אחת ולתמיד בצורה ברורה לאיזה צד הוא נותן אמון ומנדט לשלוט?!
אבל נישאר לרגע נוסף עם המציאות שכנראה לא תישנה בעתיד הקרוב: שוב זוהרת לה מפלגה חדשה. כחלון. זה הכוכב התורן, הקוריוז הקופץ סטנדרטית בכל בחירות, ולמעשה תקוות ההמונים ש"הנה בא השינוי המיוחל". האמנם? למרות שכבר החלו לא מעט התקפות על המפלגה החדשה, יותר מסביר להניח שהיא תקטוף איזה 10 מנדטים פלוס מינוס.
זה מזעזע.
זה מחפיר.
זה חושך לגויים.
זה חושך מצריים בישראל.
האם לא עברנו את פרעה/לפיד ואיכשהו נשארנו גוססים אבל עדיין חיים?! מה בדיוק חושבים החולמים שמתכוונים לבחור בעוד דיקטטור שלמד מהר מאוד את סודות הכח הפוליטי בישראל, ושרואים 1:1 את היהיר הקודם לובש חיוך פחות גס?! טרם הבינו שעובדים עליהם? האם כחלון בא עם תנועה עממית גדושה כריזמה להפוך את השלטון הרקוב בישראל על פיו ולזרקו לתהומות ולמערבולות הסמבטיון?!
מה פתאום.
הוא בא כמו קודמו – כי ראה "כי טוב". כמו שהיהיר הגיע ממרומי הרייטינג הטלוויזיוני כך כחלון ממרומי הרייטינג הסלולרי. כמו שההוא התחבר לכאלה שכיסם נפוח לא פחות מהאגו המרחף כהילה מעליהם – כך גם הדיקטטור החדש בגרוש שמחליט אותן החלטות לגבי איך תיראה רשימתו "הנבחרת" בלי ניצוץ מינימלי של דמוקרטיה הקוראת למתפקדים למפלגה החדשה לבחור את מועמדיהם.
מה לעזאזל מביא אזרחים דפוקים שיכולים להתקבל למוסדות לנפגעי אונס להמשיך ולהיות תמימים ומאמינים במתעלל הבא?!
למה הצעתי הכל כך מתבקשת (להרים מפלגה עממית שתעשה בתוכה פריימריז ותציג מועמדיה לכנסת) – איננה קורמת עור וגידים? נכון. זה כמעט בלתי אפשרי במשחקי הכוחות בדמוקרטיה הישראלית הנוהגת כדיקטטורה לכל דבר. אבל בכ"ז. למה לא מצליח העם הזה לנער מעליו את האקסיומה (עד כה) שאין מה לעשות וחייבים לבחור מתוך המפלגות המוצעות לנו?!
אני אשם? מציע ההצעה? איך בדיוק אמור אזרח כמוני שאיננו טייקון להצליח לממש הצעתו שרבים רואים אותה כהכרחית להמשך קיומנו כאן – ולמרות זאת אי-אפשר להזיז את הגלגלים לעשייה וביצוע?! נכון. אינני טייקון. תודו: לו הייתי טייקון שבא עם ההצעה הזו... וואללה המדינה הייתה נראית אחרת.
אז מה? הכל זה כסף? אינני חושב כך.
לו רק אלה שאני מכיר אישית ושחושבים כמוני + אלה שחושבים באותו כיוון מחשבה וטרם יצא לי להכיר – אילו כל אחד מהם היה יוצא וכותב על זה באינטרנט, לא בטוח שהייאוש הקיים כעת היה מחזיק עוד הרבה זמן באווירה הציבורית. לא מספיק למחוא כפיים להצעה טובה הקשורה לעצם קיומנו כאן על האדמה הזו הרותחת ביטחונית, כלכלית וחברתית – ואחר כך להיבהל מהרעש.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
